ולא היה ביננו אלא זוהר

"אני פגשתי את הזוהר בשתי דרכים לפני שהתחלתי לחקור אותו", מספר חוקר הזוהר ד"ר עמרי שאשא, "הדרך הראשונה הייתה כילד שגדל בבית דתי ממוצא עירקי. בקהילה שבה גדלתי קוראים את הזוהר בכל מיני הזדמנויות: באזכרות, בברית יצחק (לפני ברית המילה) ובסידורי התפילה של עדות המזרח, שיש בהם קטעים של הזוהר. הכרתי מילדות את השפה של הזוהר, את החשיבות שלו ואת המעמד המיוחד שלו, אבל לא הבנתי באמת את התכנים, בטח שלא לעומק, כמו רוב האנשים שקוראים את הזוהר כחלק מהתפילות ומהריטואלים היהודיים. בפעם השנייה פגשתי בזוהר כשבגרתי, במסגרת ההכשרה האוריינית שלי - המסע שלי לעולם הטקסטים היהודיים. פגשתי את תורת החסידות כחלק מהגל הניאו-חסידי, שבהשפעתו יותר ויותר כתבים חסידיים נלמדים היום בכל מיני מוסדות חינוך ובישיבות. הבנתי שבבסיס השפה החסידית עומדת תשתית קבלית עמוקה ושחלק ניכר מהכותבים החסידים חוזרים אל הזוהר ושואבים ממנו ומשך אותי להיכנס לעולם הזה. ככה מצאתי את עצמי בתוכו. מהרגע שפגשתי בזוהר, כבשו אותי היצירתיות שבו, הדמיון שבו, החופש שבו, החירות שבו. פתאום נפתח עוד ממד ביהדות שהכרתי; עוד חלון של תפיסות אחרות, נועזות, מלאות דמיון ומלאות רוחניות, שיש בהן כל מיני צדדים מעניינים, מסתוריים ומיסטיים. נמשכתי גם אל התיאור הססגוני והצבעוני יותר של עולם האלוהות שמופיע בזוהר".

בהמשך התמיר שאשא את העיסוק והאהבה לזוהר למחקר אקדמי, ולפני כשנה הוציאו שאשא וד״ר מלילה הלנר-אשד את הספר "בדרך עץ החיים: שערים לספר הזוהר". לכבוד הספר, יקיימו השניים סדרת הרצאות אצלנו בבית אבי חי שנושאת את שם הספר ושתהיה מעין קורס מבוא מקוצר לזוהר על בסיס פרקי הספר. "זה כבר עשרות שנים שחסר מבוא טוב לספר הזוהר, שיהיה נגיש לקורא העברי הממוצע, שמנגיש את הזוהר למי שרוצה להיכנס בשעריו באופן לא-אקדמי מדי. הפרויקט הזה, של כתיבת מדריך לתוך השבילים של הזוהר, נראה לנו חשוב, ואנחנו שמחים בו", אומר שאשא.  

מהו בעצם ספר הזוהר? מהי החשיבות שלו? מתי הוא נכתב ועל ידי מי?

"ספר הזוהר הוא ספר הספרים של ספרות הקבלה. הקבלה היא זרם או ענף מחשבתי בתוך היהדות שהופיע בימי הביניים, וספר הזוהר הופיע בעולם היהודי אחרי מאה שנות קבלה, בסוף המאה ה-13, וכבש לעצמו מקום מרכזי בתוך ספרות הקבלה ובתוך ארון הספרים היהודי בכלל. מאז הופיע, הזוהר הוא ה'תנ"ך הקבלי', שאליו חוזרים ואותו מפרשים. כך למשל, במאה ה־16, פיתח האר"י שיטה קבלית אחרת, אבל הוא חזר אל הזוהר והתבסס עליו. גם החסידות חזרה אל הזוהר. בכלל, כל הענף הקבלי והמיסטי של היהדות מציב במרכזו את הזוהר וחוזר אליו. הוא נהפך לקנוני. הזוהר הוא חיבור שאפשר למצוא בבתים של יהודים לאורך הדורות: הוא נלמד, מתפרש ונדפס לאורך השנים בעוד ועוד מהדורות. עד היום אנחנו רואים את הנוכחות שלו, בטח אצל קהלים מסורתיים - חרדים, ליטאים, חסידים ומזרחים - וגם בחברה הישראלית הכללית, בתרבות, ביצירה. יש איזה רנסנס של התעניינות בקבלה.

"כשהזוהר מופיע במאה ה־13, הוא מייחס את עצמו לתקופה הרבה יותר מוקדמת – למאה השנייה לספירה בארץ ישראל, לרבי שמעון בר יוחאי, הגיבור הגדול של הזוהר. כבר כשהוא הופיע, הזוהר הציג את עצמו כספר עתיק, ואנשים תהו בנוגע לשאלה אם אכן זהו ספר עתיק שצריך לייחס אותו לרבי שמעון בר יוחאי - עובדה שמקנה לו יותר קדושה, תוקף וסמכות - או שמא זהו חיבור חדש שנוצר באירופה של ימי הביניים. בתוך זמן קצר המחלוקות האלה שוככות, והזוהר מתקבע כספר קדוש ועתיק, וככזה הוא מוכר עד היום הזה. לפי המסורת היהודית, הוא מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי, שקבור במירון, ולכן בל"ג בעומר עולים בכל שנה עשרות אלפים לקברו כדי לחגוג את ההילולה שלו כבעל הזוהר. המחקר ההיסטורי מצביע על הזוהר כפרי של המחשבה הקבלית של ימי הביניים. נהוג לסמן ככותב או כמעורב מרכזי בכתיבתו את המקובל רבי משה די לאון, שחי בספרד בסוף המאה ה־13. יש עוד תיאוריות, שלפיהן עוד אנשים היו מעורבים בכתיבה שלו, או שמתחת לשכבות הבנות הזמן או המאוחרות שלו, ייתכנו שכבות מוקדמות יותר.

מה קורה במפגש בין אקדמיה לטקסטים מיסטיים? איך הגעת ללמוד את הזוהר כתחום מחקרי?

"המפגש בין האקדמיה לטקסטים מיסטיים וקבליים הוא מעניין. יש בו מתח ויש בו גם הפריה. אני שמח שהייתה לי האקדמיה להיכנס דרכה לעולמות של הזוהר; אני לא חושב שהייתי יכול בדרך אחרת, בלימוד בישיבת מקובלים וכדומה. הייתי צריך את המקום הביקורתי המעמיק שחותר להבין את הזוהר כפי שהוא, בתוך ההקשר ההיסטורי והטקסטואלי שלו. מצד אחר, העניין שדחף אותי אל הזוהר הוא לא רק סקרנות אינטלקטואלית; הוא גם עניין כן בתכנים האלה, בעולמות האלה שקשורים לעולם הדתי והרוחני שלי. זכיתי ללמוד באקדמיה אצל מורות ומורים שאוהבים את הזוהר, שמרגישים מחוברים אליו, שלא רק חוקרים אותו כמושא מחקר מרוחק, אלא מלאים אהבה והערכה גדולות כלפיו. זכיתי ללמוד אצל יהודה ליבס, שהשתית אסכולה שלמה של מחקר זוהר, שמפעמת בו הרוח הזאת, של האהבה לזוהר ושל האירוס. ליבס אמר שזוהר ואירוס הם מושגים דומים מאוד: יש שם תשוקה, יש שם אהבה ויש שם אינטימיות. את הספר כתבתי עם מלילה, שיש בה אהבה לעולם הזה והיא מעורבת בו. זהו ספר שנכתב מתוך תנועה של אהבה  - אהבת הלמידה של הזוהר ואהבה זה לזה. מין שותפות זוהרית כזו".

בעולם היהודי היה נהוג לומר שאין ללמוד את ספר הזוהר לפני גיל 40, ובעקבות הטראומה של משיחי השקר, האיסור התחזק. מהן הסכנות שבלימוד הזוהר?

"בשלב כלשהו של ההיסטוריה היהודית, הוכרז מעין חרם שאסר ללמוד זוהר לפני גיל 40, בשל ההקשרים ההיסטוריים המסוימים האלה. אך לא כל המקובלים סברו שצריך להגביל את לימוד הקבלה. יש מקובלים שסברו שלימוד קבלה צריך להיות פתוח לכול ובכל גיל. להפך, הם ראו בהפצה של הקבלה מעין זרז להחשת הגאולה. למרות זאת, החרם שיקף אינטואיציה עמוקה, משום שהזוהר עוסק בחומרים נועזים, יצירתיים, שיש בהם חומר נפץ. הזוהר מכיל תפיסות לא-מקובלות ביהדות של אלוהים, של היכולת של האדם להשפיע על אלוהים, של התפקיד הגדול של האדם בכינון האלוהות, בהחזקת האלוהות ובעזרה לאלוהות שנמצאת בצרה. יש בו גם הרבה אנתרופומורפיה - ייצוג של אלוהות בדמות אדם - באמצעות סמלים של גוף ומיניות שמדמים את האלוהות.

"ואכן, הרבה תנועות שיש בהן תסיסה ושמשחקות על פריצת הגבולות נבעו וינקו מתוך הזוהר - גם שבתאי צבי, אבל גם תנועת החסידות, שפרחה מתוך הקבלה. עד היום אפשר לראות במחוזות השוליים של היהדות, אצל אלה שחורגים מן המיינסטרים של הזרמים היהודים, מגע עם החומרים הקבליים האלה. לפעמים זה באמת מסוכן, גם בימינו. לא במובן של החרם המקורי, ובכל זאת, העיסוק בזוהר יכול להיות להתקשר לתופעה של כתות ושל מורים רוחניים שהמסגרת הרוחנית שלהם היא עולם הקבלה, שמייחסים לעצמם כל מיני כוחות, ובעזרת הכריזמה שלהם גם מנצלים ופוגעים. עם זאת, ברור שאם נוציא את הקבלה ואת הזוהר מהעולם היהודי, נאבד משהו חי מאוד; נאבד את המעיינות של הדמיון, של הפראיות, של המוזיקה ושל היצירתיות שמפעמים ככוח חי בתוך העולם היהודי".

למי כדאי להכיר את הזוהר?

"אני חושב שכל מי שיש לו עניין בעולם היהודי, במחשבה היהודית, בטקסטים היהודיים, בארון הספרים היהודי, כדאי לו להכיר את הזוהר. הזוהר הוא ענף בתוך המרחב היהודי שיש לו ייחודיות עצומה, ועל פי רוב, הוא אינו נלמד או מוכר במידה מספקת במערכות החינוך השונות. הוא נתפס כחומר למתקדמים שלא מתאים לכולם, אבל היהדות חסרה אם לא מתעניינים בצדדים המיסטיים, הקבליים והרוחניים שלה, והזוהר הוא הספר המרכזי של הצדדים האלה. יותר מזה, הזוהר, והקבלה בכלל, נמצאים בכל כך הרבה מקומות בתוך חיי היום יום היהודים: תיקון ליל שבועות הוא מנהג שהזוהר ייסד, פחות או יותר; קבלת שבת יונקת מתוך מקורות קבליים (החבורה הקבלית בצפת במאה ה-16 עיצבה את הטקס הזה); והאופן שבו אנחנו מבינים הרבה מהמצוות, כמו למשל את ספירת העומר, או האופן שבו אנחנו מבינים חלקים מהתפילה קשורים באופן עמוק לזוהר. בלי לדעת קבלה, קשה להבין הרבה מאוד חלקים בתוך היהדות.

"מלבד זאת, אני מציע להכיר את הזוהר לכל אותם אנשים שמבקשים רוח, שנמצאים בתוך מסע רוחני, בתוך חיפוש רוחני, בתוך עולם רוחני. אנחנו בעולם ובתקופה שיש בהם הרבה חיפוש של מסורות רוחניות עתיקות שחוזרות ונעורות במסגרת הניו־אייג' ומחוצה לו. אנשים מחפשים חיבור לעולם הרוח. הם מחפשים איזה עומק מיסטי ורוחני בחיים שלהם, ומבין שלל המורים, העולמות והמסלולים הרוחניים שמוצעים לנו, רבים מהם מהמזרח, ישנו גם הענף המיסטי היהודי שלנו, שיש לו הרבה מה לתרום לחיפוש הזה".