לשים את האגו בצד? על מלאכת הלחנת שירי משוררים

"מה לך בחוץ ילדה/ מנוח לא מצאה רגלך/ ציפור פצועה חזרי אליי/ ושובי לביתך", כך נפתח השיר "שובי לביתך", שכתבה דליה רביקוביץ' והלחין המוזיקאי שם טוב לוי. היום כשקוראים את המילים, הן מתנגנות כמעט מעצמן בלחן המוכר. ואולם, בזמנו, השורה הראשונה, "מה לך בחוץ ילדה", לא נראתה ללוי מתאימה ללחן כי היא הייתה ארוכה מדי. "היו שם יותר מדי הברות", מספר לוי, "ישבנו יחד על כוס קפה במטבח של דליה וניסינו למצוא מילים אחרות שיביעו את מה שהשורה הזאת מכוונת אליו, אבל לא מצאנו. בסוף התרגלתי לזה ככה, ואנשים אוהבים את השיר כמו שהוא".

 

 

מה היה קורה אילו השניים היו מוצאים דווקא מילים אחרות, קצרות יותר, לשורה הראשונה? ואולי טוב שלא מצאו, והשורה הראשונה נותרה מעט ארוכה, מתעכבת על השפתיים? לקהל הישראלי העובדה שלרבים מהשירים שכתבו משוררים יש לחן היא כמעט מובנת מאליה, ורבים משירי המשוררים שהולחנו נהפכו לשירים פופולריים ואהובים. "זה באמת קורה בישראל הרבה יותר מאשר במקומות אחרים", אומר ד"ר דורי מנור, משורר ועורך כתב העת "הו!". "לא שמעתי אי-פעם על מישהו שהלחין את סילביה פלאת' וזה נהפך ללהיט ברדיו. אני חושב שהסיבה לזה היא עניין טכני, אבל עמוק מאוד, וזו העובדה שהמילה שיר בעברית זה גם song וגם poem, ואין זה כך לא באנגלית, לא בצרפתית ולא בגרמנית. העובדה הזאת גורמת לבלבול מערכות ולמחשבה ששני הדברים האלה הם קרובים והם זהים".

 

 

לו הייתי שוברט

 

לוי אומר שמבחינתו ההחלטה להלחין שיר היא לא מוסברת וכמעט לא רציונלית. "זה קורה פשוט כי נדלקים, כמו שנדלקים על בחורה. אני נדלק, ולפעמים אפילו לפני שאני מבין לעומק את השיר", הוא מספר. "זה קרה לי עם השיר 'בלילות הסתיו' של דוד פוגל. שלחו לי כמה שירים להלחין לערב שירי משוררים בגלי צה"ל, ואני עלעלתי בשירים. הגיע השיר הזה, ופשוט נתקעתי עליו".

 

מדוע נמשכים מלחינים ומוזיקאים רבים כל כך דווקא לשירי משוררים, שרבים מהם קשים ומאתגרים להלחנה משום שלא נועדו לה מלכתחילה? בעיניו של המלחין פרופ' עודד זהבי, בהלחנה יש רצון לנכס. "כשהייתי צעיר, כל שיר שאהבתי ישר רציתי להלחין. רציתי להיות חלק מזה", הוא אומר. "אחר כך נהייתי צנוע יותר, והיום יש לי רשימה ארוכה של שירים שאני רוצה להלחין, אבל אני יודע שאני לא מסוגל, למשל שיר של דוד פוגל מתוך 'לפני השער האפל'. אם הייתי שוברט, הייתי מלחין אותו, אבל אני לא שוברט".

 

האם מוזיקאים צריכים לגשת לשירי משוררים בחרדת קודש ולהסס לפני שהם ניגשים להלחנה? לדעתו של מנור, בהחלט כן. הוא מאמין שיש במוזיקה יסוד שהוא כמעט שתלטני. "אני לא חושב ששיר תמיד מרוויח כשהוא מולחן. המוזיקה סוללת נתיב אחד לפרשנות ולהבנה של השיר, ובכך מצמצמת את הקריאות השונות בו", הוא קובע. "אני אומר את זה לא בהכרח כביקורת, כי היא מצמצמת גם באופן שיכול להיות נפלא, אבל היא בוודאי מצמצמת. יש הרבה מאוד מקרים של לחנים יפהפיים, שפשוט מאוד לא מתאימים לשיר המקורי. למשל 'איך זה שכוכב', שכתב נתן זך. מתי כספי הוא מלחין נהדר, אבל ניכר מאוד בלחן שלו שהוא אטום לחלוטין למשמעות השיר. זה לא עושה את הלחן לפחות יפה; זה רק עושה אותו מסוים ובעייתי".

 

המוזיקאי אילן וירצברג, שהלחין עם שמעון גלבץ את שיריה של יונה וולך באלבום "בציר טוב", מאמין שמלחין אינו זקוק ליראת קודש בבואו להלחין שיר שכתב משורר. "הגישה פעם הייתה ממלכתית יותר, מלאת הוד והדר, והיחס לשירי משוררים היה כאילו הם שמימיים ונשגבים", הוא אומר. "למה שירה היא נשגבת יותר מאמנויות אחרות? אני באתי לזה בגישה שלי, מהמקום של רוק-פופ, ועיצבתי את השיר של המשורר בהתאם לכך".

 

זהבי מסביר שאת מלאכת ההלחנה צריך לבצע באופן שקול ומתוך אחריות. "כשאתה מלחין, אתה למעשה שולט בקצב ההתפענחות של הטקסט אצל המאזין", הוא מסביר. "אתה מציע את הפרשנות שלך, שהיא אחת מתוך עשרות פרשנויות אפשריות לשיר". לכן, הוא אומר, כשמלחינים צריך לשים את האגו בצד. "לא צריך לשאול למה התכוון המשורר, אלא לבדוק מה הוא אומר שם בשיר, וגם איך הוא אומר את זה. הרבה פעמים יש סוגיות של מקצב ומשקל שהן מאתגרות, ואני חושב שיש מעט מקרים, יחסית, שבהם אתה יכול לאנוס שיר טוב לתוך מקצב סדיר, אלא אם המשורר או המשוררת התכוונו מראש לכתוב ככה".

 

 

וירצברג אומר שכשהוא מלחין, הוא לא מנסה להבין למה התכוונו המשורר או המשוררת ושזה גם לא תמיד אפשרי. "אני עד היום לא יכול להגיד שאני מבין, ואני לא יודע גם אם יונה וולך הבינה, את 'כשבאתי לקחת אותה מהעננים'", הוא אומר. "אני מתייחס לשיר הזה כאל חלום שאני חולם בלילה ומתעורר בתחושה חזקה פנימית של החלום הזה ואני לא מבין אותו, אבל אני מרגיש שיש לו משמעות חזקה ושהוא מדבר אליי ונוגע בי בפנים ומעורר בי רגש".

 

 

 

פניות של משוררים

 

עד כמה השיר באמת נפרד מהלחן שלו? ועד כמה המשוררים באמת נפרדים משיריהם המולחנים? שם טוב לוי מספר שבמקרה של "שובי לביתך", רביקוביץ' היא זו שכתבה את המילים למנגינה, ולא להפך. כשוירצברג וגלבץ עבדו על שיריה של וולך, הם עשו זאת בביתה ובנוכחותה. "היו לנו הופעות שהיא הקריאה בהן ואנחנו שרנו וניגנו", אומר וירצברג. "באיזשהו שלב היא רצתה גם לשיר, אבל מהר מאוד הצלחנו להוריד אותה מזה. אבל זה לא היה קל".

 

זהבי, שלחניו לשירי משוררים נוטים להיות מורכבים מאוד, מספר שהיו תקופות שבהן היו פונים אליו משוררים ומבקשים שילחין את שיריהם. "בחלק מהמקרים זה נגמר בעוגמת נפש", הוא אומר. "למשל, כשהלחנתי מוזיקה נפלאה, למיטב הבנתי, והמשוררת שמעה ואמרה 'אבל אף אחד לא יאהב את זה'. אמרתי לה, 'מה לעשות, ככה אני שומע את זה. אם היית רוצה הלחנה פופולרית, היית פונה לעוזי חיטמן'", הוא מספר וצוחק.

"הרבה יותר אנשים מתוודעים לשיר מולחן", אומר מנור. "אין מה להשוות בין שיר שלי שהולחן על ידי יוצר פופולרי לכזה שלא הולחן מבחינת רמת החשיפה".

 

"הרבה פעמים הייתי מוריד חלקים מהטקסט ברשות המשוררים, כדי לשמור על מסגרת כלשהי של שיר שיכול להיות שיר ולא מגילת אסתר", אומר וירצברג. "הם בדרך כלל היו מסכימים. הם  רוצים מאוד שילחינו שירים שלהם. הם מוכנים לוותר כל עוד הדבר שיוצא הוא שלם בפני עצמו. לכן הלחנת שיר משוררים היא מן משימה כזו שמאתגרת ומחדדת את היצירתיות ומייצרת דברים שהם פחות תבניתיים, מיוחדים יותר, ועדיין שומרת על המסגרת של שיר פופ-רוק, שהוא כן קליט באופן יחסי".

 

 

מנור מספר שלא מזמן מלחין ביקש את רשותו לשנות שיר אהבה שכתב משיר אהבה הומוסקסואלי לשיר אהבה לאישה. "התלבטתי קצת. לא חשבתי שצריך להסכים באופן אוטומטי לסוג כזה של שינוי, כי הוא יכול להיות בעייתי", הוא אומר, "אבל אחרי שהקשבתי לשיר, חשבתי שזה בסדר. הוא התחבר לשיר באופן הזה - זה בסופו של דבר שיר אהבה - ונתתי לו רשות. תמיד כשאני מקשיב לשיר שלי שהולחן יש לי הרגשה שזה דבר חיצוני לי לחלוטין, זאת אומרת שאם הלחן הוא טוב, אז אני שמח בזה, אבל הלחן נותן פרשנות שהיא כבר אקט אמנותי של אדם שהוא חיצוני לי, וכך נוצר אלמנט של הזרה ושל מוזרות. כל פעם מחדש זה מרגש וכל פעם מחדש זה מרתיע".

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

 

Model.Data.ShopItem : 0 8