על רוח וחומר

                                                                    חנה וראובן קמפניינו (צילומים בכתבה: ניקולאי בוסיגין) 

ראובן קמפניינו, יליד 1942, עלה ארצה, לקבוצת יבנה, עם אימו, אחיו ובני דודיו כשהיה בן שלוש, במרץ 1945, לאחר שחרור פירנצה. את שנות המלחמה העביר אצל זוג איטלקי שהחביא אותו ושאיתם שמר על קשר שנים רבות לאחר מכן. עד גיל 40 היה קצין מודיעין בצבא, ולבסוף השתחרר בדרגת סגן אלוף. מאימא הוא קיבל את כישרון העבודה עם הידיים, ומאבא - את אהבת הספר, וכך, מצא את עצמו בקריירה שנייה שמשלבת את שתי האהבות שלו - כורך ומשקם ספרים עתיקים.

הספרייה של קמפניינו כוללת ספרי יהדות, היסטוריה וציונות, הרבה גרסאות של התלמוד הירושלמי וסדרות שלמות של ספרות עברית קלאסית, ובהן ספרים של אצ"ג, עגנון, שלום עליכם ואחרים. כשאני שואלת אותו אם קרא את רוב הספרים בספרייה שלו, הוא עונה: "בטח!".

למה יש לך ספרייה גדולה?

"כי אני לומד כל הזמן".

ספר לנו על ספרים שעברו גלגול מעניין בדרך למדף שלך.

קמפניינו פותח את דלת הארון שבסלון וחושף ספר תורה מעוטר. הוא מספר: "את ספר התורה הזה הבאתי מקהילת אלסנדריה שבצפון איטליה. שם כיהן סבא שלי כרב עד יום מותו, בגיל צעיר. אבא שלי נרצח באושוויץ, לאחר שנתפס בפירנצה. אני עליתי לארץ כילד אחרי המלחמה, וכשבגרתי, חזרתי לקהילה האיטלקית ואמרתי להם שאני רוצה שני ספרי תורה: אחד לזכר סבא ואחד לזכר אבא. קיבלתי אחד, והוא כאן אצלי. את המעיל שלו תפרה אימא שלי. אני מניח שאבא שלי שהיה בר מצווה בחודש אייר תרפ"ג, קרא בו. לפני שבועיים הנכד שלי קרא בספר הזה בטקס בר המצווה שלו, בדיוק מאה שנים לאחר מכן". 

ככורך ספרים, הזדמנו לידיו של קמפניינו ספרים עתיקים וספרים מיוחדים רבים. אחד מהם הוא מהדורת פקסימיליה מהודרת של כתר ארם צובא, כתב יד עברי של התנ"ך שנחשב למדויק וחשוב במיוחד: "מאגנס פנו אליי כדי לכרוך 50 עותקי פקסימיליה של כתר ארם צובא, ואני אמרתי להם שאני לא כורך 50 אלא 51, וכך, בסיום העבודה, זכיתי בעותק אחד משלי. כתר ארם צובא היה מוחזק במשך שנים בקהילת חלב. במהלך מלחמת העולם השנייה, הסכימה הקהילה שיבוא חכם ירושלמי לראות את הספר, והאוניברסיטה שלחה לשם את סבי מצד אימי, קאסוטו, שהיה פרופסור למקרא. מיומניו וממחקריו בעקבות הביקור נכתבו ספרים".

  

לסיום הוא שולף מתוך אוסף ההגדות שלו את ההגדה עם פירוש אברבנאל שקיבל מהספרייה של סבו, שבסופה מופיעה חתימה של הצנזור האיטלקי (שהיה יהודי מומר): "נבדק על ידי האח לואיג'י דה בולוניה, 1599". הצנזור בדק את העותק כדי למחוק דברים שעל פי הכנסייה אינם ראויים כיוון שהם מדברים נגד הנצרות. כך למשל, השורה "שהאומות והממלכות אפילו בחייהם קרויים מתים" מחוקה בדיו העתיק.

מהו הספר שקראת הכי הרבה פעמים?

"התנ"ך. כי בלעדיו אי-אפשר. אני קורא אותו מגיל חמש: כשגרנו בליפט (ארגז עץ) בקבוצת יבנה, חיממנו בחורף בפתיליה, ואני הייתי שוכב על השטיח וקורא תנ"ך. זה עניין אותי. ומתוך התנ"ך, אני אוהב בייחוד את הספרים ההיסטוריים".

 על איזה ספר מהספרייה שלך היית ממליץ לחבר?

"הייתי ממליץ על הספרים שלי (סדרה של שבעה ספרים המנגישים את התלמוד הירושלמי), כי אנשים מפחדים מהתלמוד הירושלמי. יש רתיעה חריפה מאוד מהתלמוד הירושלמי, בייחוד אצל תלמידי ישיבות, שאמונים על הבבלי. כשאני רואה אדם בעל חזות למדנית, אני נוהג לשאול אותו אם הוא פותח את התלמוד הירושלמי כשהוא רואה ב'תוספות' הפניה אליו כדי לראות את המקור, והתשובה היא לא. כשיש הפניה לתנ"ך או למקור אחר בתלמוד הבבלי, הוא כן פותח.

מה שמשך אותי דווקא לתלמוד הירושלמי זה שהוא זנוח - ענף שלם בספרות הקדומה שהוזנח בגלל הגאונים שדחפו את הבבלי. זו גם הסיבה שהירושלמי שרד פחות ושיש לו פחות פרשנויות. הספרים שלי נועדו להסיר את החומה הזאת".

איך אתה מחליט איזה ספר לרכוש ולשמור?

"אני לא קונה ספרים שקוראים ומעבירים הלאה. אותם אני מקבל. אני קורא הרבה ספרי פרוזה, אבל אני לא רוכש אותם. חבל על הכסף. אני קונה רק ספרי עיון וספרות עברית קלאסית".

אתה משאיל ספרים? שואל ספרים?

"אני משאיל ספרים. פעם הייתה לי מחברת השאלות, אבל הזנחתי אותה. אני סומך על אנשים, וזה חוזר".

איזה טיפ תיתן לאגרנים מתחילים?

לשאלה הזאת משיבה אשתו חנה: "אנחנו לא מוציאים את הספרים אחד אחד כדי לנקות אותם; אנחנו משתמשים בספרים, וזה מה שמנקה אותם. ועוד עצה לצעירים: קחו הכול, ואחר כך תסננו".