כשעושים חיפוש זריז בגוגל על המקובל הנודע אברהם אבולעפיה, מקבלים כמה תוצאות לא-צפויות. שמו של אבולעפיה, שחי בספרד במאה ה-13, מוזכר בהקשרים חוצי יבשות, דתות וזמנים. בין השאר, השתרבבו לדף התוצאות איכשהו גם היוגה ההודית וגם פילוסופיה צרפתית. אם שואלים את חוקר הקבלה פרופ' משה אידל, שעסק רבות במחקריו באבולעפיה, אין כל סיבה להיות מופתעים מכך שהאיש ותורתו מהדהדים למרחקים כה גדולים. תולדותיו ומשנתו של אבולעפיה חושפים דמות בעלת שאיפות פורצות גבולות בעליל.
היהודי שצעד אל האפיפיור
כשמשה אידל עוד היה דוקטורנט בפילוסופיה ושימש עוזר המחקר של פרופ' אפרים גוטליב, המליץ לו גוטליב לעיין בפירושי אברהם אבולעפיה למורה הנבוכים. אידל לא הכיר אז את המקובל, אבל ההצעה הזאת הובילה בסופו של דבר לכך שעבודת הדוקטור שלו עסקה באבולעפיה ובמשנתו ושלימים הוא נהיה לחוקר החשוב ביותר של המקובל וכתביו. הדמות שגילה היא של מקובל יוצא דופן. למעשה, אומר פרופ' אידל, אין לזהות את אבולעפיה עם המסורת הקבלית שקדמה לו; יהיה נכון יותר לתאר אותו כמי שהמציא קבלה חדשה לגמרי. תורתו העצמאית של אבולעפיה התבדלה לחלוטין מקבלת הספירות; היא הושתתה על פירוש חיבורים שונים באמצעות עיסוק בשם המפורש ובצירופי אותיות ועל תרגול של פרקטיקות נשימה. הללו נועדו להביא את ההולכים בדרכו אל גולת הכותרת של שיטתו: האקסטזה. לחוויה האקסטטית – מצב של הכרה מורחבת, התנתקות מהגוף ופתיחות מלאה לחוויה רוחנית – התייחס אבולעפיה בתור התאחדות עם האל, או במילים אחרות, התגלות נבואית.
אבולעפיה הכיר התגלויות כאלו מכלי ראשון. הוא מדווח בכתביו על התגלויות שאירעו לו ומפרש אותן. בעקבות התגלות כזו, יצא אבולעפיה בשנת 1279 אל האפיפיור – חרף אזהרות מפורשות מטעם הכס הקדוש שאם יופיע ברומא, יוצא להורג. אבולעפיה היה נחוש (אין זו הפעם הראשונה שהאינטואיציה המשיחית החזקה שלו קראה לו לנדוד: כבר בגיל 19 יצא לארץ ישראל במטרה למצוא את נהר הסמבטיון האגדי ואת עשרת השבטים האבודים). למרות האיומים, הוא התייצב במעונו של האפיפיור, אלא שלמזלו, הלה חלה ומת בפתאומיות. אבולעפיה יצא בזול: תחת שיוצא להורג, הוא נעצר ולאחר מכן שוחרר.
הקבלה הנבואית כדת הכללית
אין לדעת איך בדיוק התכוון אבולעפיה שתיראה הפגישה שלו עם האפיפיור. פרופ' אידל סבור שרצה לדון עימו בחידוש הרדיקלי ביותר שלו: הדת הכללית. למעשה, במשנתו ההגותית והמעשית אבולעפיה הניח את הקרקע לדת חדשה לגמרי, בעלת ייעוד שהיה מבחינתו אוניברסלי. אבולעפיה סבר שבכורתה של היהדות על פני הדתות האחרות טמונה בראש ובראשונה בקשר שלה לשפת הקודש, על האל"ף־בי"ת שלה, שבה נברא העולם. ואולם, דווקא משום כך סבר אבולעפיה שהמפתח שמציעה היהדות לאדם איננו קשור לקיום מצוות, אלא לצירופי אותיות ולתרגול מיסטי. פרופ' אידל מסביר: מבחינת אבולעפיה, היהדות הרבנית (שעליה מתח ביקורת חריפה ביותר), כמו יתר הדתות שקדמו לקבלה הנבואית שלו, היא אורח חיים מועיל, אבל היא רחוקה מלהיות הדת האמיתית בה"א הידיעה. כששואלים את אידל על יחסו של אבולעפיה להלכה, הוא עונה בחיוך שזהו יחס טעון; איננו יודעים עד כמה היה מחויב לאורח החיים ההלכתי, אבל ידוע לנו שהוא ראה בשיטתו שלב חדש (וסופי) בתולדות הדתות, דת אוניברסלית שנועדה לכול. פרופ' אידל סבור שאבולעפיה הגיע לאיטליה כדי לחלוק את דתו החדשה עם האפיפיור ולנסות לרתום אותו להפצתה.
כפי שניתן להבין, אבולעפיה לא היה אחד שבוחל באמצעים. הוא היה כה ממוקד בחוויה האקסטטית, עד שהשיטה הפרשנית שלו שימשה אותו לגיוס כל חיבור שהוא לטובת זרם הקבלה הנבואית שייסד. הוא פירש בצורה שפרופ' אידל מכנה ״מלאכותית״, ולפעמים אף ״אלימה״, גם את המקרא, את הספרות התלמודית ואת כתבי הרמב"ם. גם האופן שבו השתמש בשפה היה חתרני. הוא השתמש במילים שגורות במובנים שונים לגמרי מהמקובל ודרש בצירופי אותיות ובגימטריות, לעיתים גם בשפות שונות. כשאמר "דת", "דמיון" או "נבואה", התכוון למובנים אחרים, וכן כינה את עצמו "משיח". טבעי אפוא שהוא גם קנה לו כמה מתנגדים, והבולט שבהם הוא הרשב"א, שקצפו יצא על שיטתו, על משנתו ועל מעשיו.
מיסטיקה נוצרית, פילוסופיה צרפתית
כיאה לדת אוניברסלית, הן שורשיה והן ענפיה של התורה של אבולעפיה מתפרסים הרבה מעבר לסרגוסה, שבה נולד; ליוון ולאיטליה, שבהן פעל; ולארץ ישראל דאז. למשל, בהודו. פרופ' אידל מצביע על כך שפרקטיקות הנשימה שמופיעות בחיבוריו של אבולעפיה מתאימות בדיוק לאלו שמופיעות בספר היוגה של פטנג'לי מהמאה ה-12. אדוותיה של הקבלה הנבואית הגיעו גם הן רחוק. כוחה של השיטה הביא לכך שכתבי אבולעפיה תורגמו למספר רב של שפות, ובמידה מסוימת, אף הובילו להולדת הקבלה הנוצרית. עמדתו שלפיה טכניקת צירופי האותיות מתעלה אף על הפילוסופיה היוונית הולמת בפירוש גם את משנתו הפילוסופית של ההוגה הצרפתי ז'ק דרידה, שציטט מתוך תרגומים צרפתיים של אבולעפיה בכתביו – כפי שציין אידל בהרצאה שנשא בפני דרידה עצמו ובמאמר שכתב.
את סוד קסמה של הקבלה הנבואית מסובך להסביר, אבל אין ספק שהיא קשורה קשר אדוק לדמותו פורצת הגדר והעצמאית של מייסדה ולהבטחה שקיפל בה להתאחדות עם האל.
הצטרפו לסדרה בסדר בוקר>>
תמונה ראשית: "אור השכל" של אברהם אבולעפיה
