לאמא של פבלו קוראים סטלה מאריס (כן, גם ללהקה האגדית שלו, שכראוי לשמה - נוסדה בעיר חיפה).
כנער, פבלו העריץ את פול מקרטני, ורצה להראות כמוהו: הוא קנה חולצות גולף שחורות ואמא שלו סרגה לו צעיף לבן.
בגיל 15 פבלו כבר הופיע בסחנה, מול מאות אנשים, בעודו מדמיין שהוא יגאל בשן.
בגיל 10 פבלו ביקש מהוריו שיקנו לו גיטרה. אימו הייתה בהיריון מתקדם, ואביו אמר לו שזה בעייתי כרגע: אם יוולד בן - הם יצטרכו להוציא הרבה כסף על ברית. ואז נולדה אריאלה, ופבלו קם בבוקר עם אחות חדשה, וגיטרה חדשה.
אחרי השחרור מהצבא, פבלו עבד בעבודות מזדמנות: בדואר, בסופר פארם וגם בשטיפת מדרגות.
מרצה שהעליב את פבלו בקורסי קדם לאוניברסיטה, העלה לו את הסעיף. פבלו אמר "אני אראה לו מה זה", עבר את כל הקורסים - ונרשם ללימודי רפואה. אחרי שנה הוא עזב; הוא לא אהב את המקצוע וגם היה לו בודד מדי במעונות.
בימי האלבום הראשון של "סטלה מאריס", פבלו חלם לשיר בתוכנית של דן שילון, שהעביר מסר לזמר: אם פבלו רוצה לבוא לתוכנית - שיסתפר. באלבום השני הוא אכן הופיע אצל שילון, חמוש בשיער ארוך וחלק.
אחרי ההופעה הזאת, שבה הרייטינג זינק לשמיים, פבלו והלהקה עמדו כולם בחניון מחוץ לאולפן, ופבלו הודיע שהוא עוזב את הלהקה וטס לניו יורק עם בת זוגו.
כשאח של פבלו התחתן, הרבנות עשתה לו בעיות (אימם הייתה קתולית שהתגיירה). ואז פבלו האח הבכור נכנס לתמונה, יצר קשר עם מי שצריך, הודיע - "אין בעיה, מחר זה בערוץ 2" - ואח שלו זכה להתחתן כדת וכדין.
