זהירות, קדושים לפניך

במהלך מסעם של בני ישראל במדבר, מארגנים קרח, דתן ואבירם בחשאי, קבוצה גדולה של כ-250 מבכירי הציבור כדי למרוד בשלטון של משה ואהרון. אני משער שלא היה מסובך מדי לארגן מרד כנגד מי שהבטיחו להביא את העם לארץ זבת חלב ודבש ובסופו של דבר מוליכים אותם במדבר במשך 40 שנה. העם נמצא במצב אולי הכי מתסכל שאפשר להעלות על הדעת.

אבל למארגני המרד היו כנראה גם סיבות אחרות שיסודם באינטרסים ואגו. קרח היה משבט לוי והלויים כעסו מאוד על אהרן שניכס לכהנים את עבודת הקודש. דתן ואבירם היו משבט ראובן, השבט של הבן הבכור, אשר חשבו שהשלטון אמור להיות שלהם. וכך זה התחיל -

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה. (במדבר טז, א-ג).

יש כאן גאונות רטורית ופוליטית. קודם כל, הם לא באים לבד, אלא נקהלים יותר מ-250 איש על משה ואהרן. ולאחר מכן המשפט המוחץ: "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה". רַב לָכֶם - זאת אומרת, הגזמתם! לקחתם לעצמכם יותר מדי סמכויות; כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה - אנחנו לא מורדים באלוהים, להפך, אנחנו באים בשם האמירות שלו שעם ישראל קדוש. אז כל העדה כולם קדושים ואלוהים נמצא בתוכם! לא תוכלו להכחיש את הדבר הזה. ואז, אם כולם קדושים, באיזו זכות אתם לוקחים את השלטון המדיני ואת העבודה בקודש? כולם כמוכם; ולבסוף - מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה?

המילים האלו דוחקות את אהרן ומשה לפינה, ובאותה עת מקרבות את כל העם למורדים. איזה כיף זה שאומרים לך שאתה קדוש! שלישיית המורדים מצליחה באותו משפט מבריק גם להתחנף לעם ולקנות את אהדת הציבור וגם לפגוע קשות במשה ואהרן. פופוליזם במיטבו.

כדאי לשאול באומץ: האם באמת כל העדה כולם קדושים?

 תפיסה אחת של קדושה טוענת שהקדושה היא דבר ריאלי, משהו שנמצא בתוך הדבר. אם אומרים על אנשים שהם "אנשי קודש", כפי שנאמר על בני ישראל, זה אומר שהם שונים מהאחרים במהותם. אבל ישנה תפיסה אחרת על-פיה "קדושה" היא לא תיאור ריאלי של משהו אלא היא משימה, היא שאיפה. הרב שמשון רפאל הירש כתב על המרד בפרשתנו:

במסווה של ייצוג ענייני הכלל הם בקשו לספק את האינטרסים של עצמם ולצורך זה באו בהוכחות כוזבות ומסנוורות המחניפות לאהבה העצמית של כל העם. וכך ניסו לדחוק את רגלי משה ואהרן ולשלול מהם את מעמדם. הן הנחות היסוד למרדו של קרח הן כוזבות, והמסקנות - ביישומן לנסיבות הנידונות - הן כוזבות לא פחות. כל העדה כולם אינם קדושים כבר עתה [...] הם אנשים שנתקדשו לה', עם שנתקדש לה' ובכל נימה של קיומם כיחידים וכעם הם קנויים לה' לבדו, אך עדיין אינם "קדושים". אלא עליהם לעלות ולהתעלות בלא הרף לקראת ייעודם הקדוש. אל להם להחליף את המציאות בייעוד; אל יראו את עצמם קדושים משום שהוקדשו לייעוד קדוש; אלא ייעודם הקדוש יהיה לנגד עיניהם כמטרה רחוקה של שאיפתם. (פרשנות הרש"ר הירש על במדבר טז, ד)

כל העם קיבלו משימה להתקדש, לכל העם יש ייעוד להפוך לקדושים. ופעמים רבות צריך לדעת שייעוד ואידיאל מאופיינים בכך שאינם ניתנים למימוש מלא, והם מופיעים בחיינו כיעד שיש לשאוף אליו כל הזמן. לא, לא כל העדה קדושים, והאמת היא שמסוכן וחצוף לחשוב שכולם קדושים. התפיסה שלוקחת ציבור שלם ומייחסת לו קדושה, היא תמיד תפיסה כוזבת ומטעה. הניסיון להשתמש בחנופה הזו לעם כדי למרוד בשלטון, הוא ניסיון פסול ומסוכן. וכאשר על בסיס ההנחה הכוזבת הזו אומרים המורדים למשה: "מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה", הרי שהם בעצם, כפי שאומר הרש"ר בהמשך, כופרים ביסוד האלוהי של שליחותו והמרד שלהם לא לגיטימי.

בימים מורכבים אלה עלינו להיזהר מאוד מסכסוכים פנימיים שמוזנים על ידי פופוליזם זול, כזה שיוצא מטעם השלטון או נגדו. בשעת מלחמה, שכול וקושי יומיומי, עלינו להחזיק זו בידו של זה, ולהמשיך במסע המשותף שלנו לעבר שאיפות ואידיאלים מקודשים, ולכל הפחות לעבר היכולת להיות עם חופשי בארצנו.

והלוואי ותהיה שבת שלום.

סדרת פרקים בנושא קדושה לחצו כאן>>
מבוסס על פרק 247 – פרשת קֹרַח: "כולם קדושים" מתוך ההסכת היומי "מקור להשראה"
תמונה ראשית: נוצרה באמצעות AI