פי האתון

בפרשת בלק ישנו אחד הסיפורים הכי תמוהים וחביבים בתורה. מלך מואב, בלק בן ציפור, חושש שישראל, שמתקדמת לעברו במדבר, תילחם בו ותנצח. לכן הוא מזמין את בלעם, קוסם בעל שם, כדי שיקלל את העם — קסמים במקום טילים – אבל בלעם הכיר באלוהי ישראל וחשש. לבסוף התגלה אליו אלוהים בלילה והתיר לו ללכת, אך כאשר יצא למסע, הציב אלוהים בדרכו כמה פעמים מלאך עם חרב שלופה. בלעם לא ראה את המלאך, אך אתונו כן ראתה, ובכל פעם ירדה מן הדרך או סירבה לזוז. בלעם כעס והכה אותה שוב ושוב. ואז קורה פלא — האתון פותחת את פיה ונוזפת בו.

וַיִּפְתַּח יְהֹוָה אֶת־פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ־חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ.  וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל־בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר־רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה? וַיֹּאמֶר לֹא. (במדבר כח, ל)

לפי הטבעיות שבה הגיב לדיבור של האתון שלו, הקוסם הזה כנראה עבר הרבה בחיים. בכל מקרה, האתון מתלוננת, בלעם מצטדק, ואז היא מגיבה בתשובה שיש בה טיעון אנושי עמוק, ואפילו מרגש. האתון אינה אומרת לו: "אבל יש כאן מלאך עם חרב שלופה. אתה לא רואה?"; היא אומרת:
"אתה רוכב עליי שנים רבות — האם אי-פעם עשיתי לך משהו כזה?״.

הפרשן חזקוני מסביר: "הסכן הסכנתי – כאדם האומר לחברו: 'המעולם עשיתי לך כן?', כלומר מאחר שאיני רגילה בכך היה לך להבין שלא לחנם עשיתי לך כן"  (חזקוני, שם). במילים אחרות, האתון מוכיחה את בלעם, נוזפת בו ואומרת: תן קצת אמון! לאור מערכת היחסים הארוכה שלנו, אני מצפה ממך שכאשר קורה כזה דבר, אתה תבין מייד שכנראה יש סיבה טובה להתנהגותי. ומה אתה עושה? אתה מרביץ.

מצב מעין זה חוזר שוב ושוב במערכות יחסים. צד אחד מתנהג באופן מעורר תמיהה, והצד האחר נחפז לשפוט אותו לכף חובה ולחשוב שהוא לא-בסדר. מערכת היחסים של בלעם עם אתונו מופיעה כמשל למערכות יחסים בכלל ולמערכות זוגיות שמעורב בהן אלמנט של כוח בפרט. המדרש לוקח את זה עד הקצה, ובטקסט שעלול להעלות תחושת בחילה ודחייה בקרבנו, טוענת הגמרא שבלעם נהג לקיים יחסי מין עם האתון שלו.

בגמרא מסופר שכאשר שרי מואב ראו שבלעם מצטרף אליהם רכוב על גבי אתון, הם שאלו אותו למה לאדם כמוהו אין סוס. בלעם השיב להם שבדרך כלל יש לו סוס, אבל הוא כרגע רועה באחו. בלעם כנראה התבייש באתונו. האתון הפגועה ענתה לו: "הלא אנכי אתנך"! על מי אתה עובד? אתה משתמש בי כל הזמן. בלעם הנבוך משיב לה: כן, פשוט בך אני משתמש כדי לשאת את המטען. אבל האתון אינה מוותרת ואומרת, "אשר רכבת עלי"!, ואז מוסיף המספר התלמודי שהיא אמרה לו: "ולא עוד, אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה" (תלמוד בבלי, עבודה זרה, ד ע"ב).

נדמה לי שהגמרא הרחיקה עד שם בגלל שתי סיבות. האחת היא שדמותו של בלעם אתגרה מאוד את החכמים. פתאום קוסם זר שאינו חלק מעם ישראל מגיע עם כוחות כאלה, ואף זוכה לשוחח עם אלוהים! איך אמורים להתייחס לתופעה של נביא גוי? אז יש חכמים שראו בו נביא ענקי ואפילו השוו אותו למשה רבנו בכבודו ובעצמו, ויש חכמים שהפכו אותו לרשע ולאיש מגעיל, ובין היתר ייחסו לו יחסי אישות עם האתון שלו.

הסיבה השנייה היא שחז"ל רצו שנראה בקשר של בלעם עם האתון משל לכל קשר זוגי שיש בתוכו אלמנט של כוח: קשרים שבהם במקום להיות גאים באנשים שמלווים אותנו כל חיינו, אנחנו מתביישים בהם; מערכות יחסים שבהן בלהט הרגע איננו נותנים אמון ושופטים לחומרה את המעשים של הקרובים לנו. לימוד גדול לחיינו טמון בתשובתה היפה של האתון לבלעם.

ורק כדי לא להשאיר אתכם במתח, נספר מה קרה שם בסוף: לאחר שהאתון הוכיחה את בלעם, פתח אלוהים את עיני בלעם, וזה ראה את המלאך. בלעם התנצל והמשיך בדרכו, ואז, כשבלק דרש ממנו לקלל את עם ישראל, הוא במקום זאת בירך אותם, ובין היתר אמר: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (שם כג, כד), וגם "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שם, כד, ה). אמן.
מבוסס על פרק 257 – פרשת בלק: האתון ואנחנו מתוך ההסכת היומי "מקור להשראה"

תמונה ראשית: נוצרה באמצעות AI