שני אברהמים

לפעמים נדמה לי שיש בפרשת וירא לפחות שני אברהמים ושכל אחד מהאברהמים האלה הוא מעין אב-טיפוס, מעין מודל שמורה כיצד לפעול בשעות קשות. נעקוב אחרי אברהם דרך ארבעה סיפורים מכוננים מהפרשה.

בסיפור הראשון ניצב לפנינו אברהם ההומניסט הגדול. הוא מכניס אורחים זרים לביתו ומפנק אותם בכל טוב, וכאשר אלוהים מגלה לו שאלה למעשה מלאכים שנמצאים בדרכם להחרבת סדום, הוא מעז להתייצב מולו ולהטיף לו מוסר: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע? אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ? חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע, חָלִלָה לָּךְ! הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!" (בראשית יח, כג-כה). איזו תעוזה! זהו מודל מעורר השראה של אדם שיודע להטיל ספק גם בקדוש מכול, לשאול שאלות נוקבות ולא לוותר.

בסיפור השני מגיע אברהם לגרר, ומאחר שהוא חושש שהמלך ואנשיו ירצו לדעת את שרה אשתו ושלשם כך יהרגו אותו, הוא מספר ששרה היא אחותו, ובכך מפקיר אותה לחסדי המלך. איך ייתכן שהאיש שלפני רגע ניסה בכל כוחו להגן על אנשים זרים אינו מנסה למנוע מאנשי גרר לאנוס את רעייתו? הסיפור הזה מסתיים בשלום מאחר שאלוהים נגלה לאבימלך, מגלה לו שהיא אשת אברהם ומזהיר אותו פן יפגע בהם.

בסיפור השלישי ממשיכה דמותו ההומניסטית של אברהם להישחק. שרה המרירה והקנאית דורשת ממנו לעשות מעשה איום:  "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ" (בראשית כא, י-יא). בלילה מתגלה לאברהם בחלומו מלאך. המלאך מבטיח לו שיהיה בסדר ומורה לו לעשות כדבר שרה. אברהם משתכנע ומשלח את שניהם למדבר.

ואז מגיע הסיפור הקשה מכולם. "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כב, א-ב). ואברהם פשוט מבצע. הוא לוקח את הציוד הנדרש ויוצא עם בנו ועם כמה ממשרתיו למסע אל עבר ההרים. כשיצחק שואל אותו איה השה לעולה, הוא אומר לו שאלוהים כבר ידאג לזה. ואז אברהם עוקד את בנו על המזבח, לוקח את המאכלת כדי לשחוט אותו, וברגע האחרון, המלאך מונע ממנו לעשות כן. מרגע זה יחיה יצחק את חייו עם האימה הבלתי-נתפסת; עם זכר אביו שקושר אותו למזבח מאולתר ומרים סכין גדולה כדי לשחוט אותו. קשה לתאר את עוצמת הזוועה.

מפרשני מקרא, דרך קירקגור ועד ליבוביץ – רבים ראו במעשה זה של אברהם את שיאה של האמונה. ייתכן, אבל זהו גם שיאה של האכזריות. ההומניסט הגדול, שבתחילת הפרשה העז להתווכח עם אלוהים ולהגיד לו שאסור לו להרוג צדיק, משתתק כשזה נוגע לבן שלו. אומנם בסדום אלוהים רק שיתף את אברהם ולא ציווה אותו דבר, אבל איך אפשר להסביר מדוע אברהם אינו מנסה אפילו לשכנע את אלוהים לחזור בו מהציווי שלו? נראה כאילו יש פה ממש שני אברהמים. ואולי בכולנו יש שני אברהמים.

השבוע ציינו 30 שנה לרצח של יצחק אחר, ראש הממשלה יצחק רבין. הרוצח המתועב העיד במשפטו שהוא עשה את שעשה מטעמים דתיים. אנו יודעים שרבים המקרים בהיסטוריה האנושית הרחוקה והקרובה שבה רצחו אנשים "בשם אלוהים". דומה שכך פעלו גם חלק גדול מהרוצחים צמאי הדם שיצאו מעזה ליישובי העוטף, חדורים ברוח איומה של שליחות דתית לפני כשנתיים. לצערנו, שורה של מעשי זוועות נעשו גם בידי אנשים מקרב עמנו שהאמינו בכל ליבם שהם עושים את מה שאלוהים מצפה מהם. אברהם העוקד נהפך בעל־כורחו למקור השראה לאנשים שמאבדים כל גבול בשם האלוהים.

התרבות שלנו האדירה והעריצה שנים רבות את דמותו של אברהם העוקד והקטינה את המודל של אברהם ההומניסט, המגן על צדיקי סדום. הגיעה העת להפוך את הדברים ולגדל דורות על דמותו של אברהם שאירח זרים בביתו, שעמד באומץ מול אלוהיו ושדרש צדק וחמלה.
מבוסס על פרק 330 – פרשת וירא: "שני אברהמים" מתוך ההסכת היומי מקור להשראה

תמונה ראשית: אברהם נעצר על ידי מלאך רגע לפני שמקריב את בנו יצחק\ ויקיפדיה