האם שמעתם פעם על שמעון פרוג? אולי אתם גרים ברחוב על שמו? מתברר שהיה לנו פעם משורר לאומי נוסף, שכתב ברוסית, ביידיש וגם קצת בעברית. הוא היה נערץ על ידי בני דורו, אך שמו נמחה לחלוטין מספר הזיכרונות העברי. לכבוד יום הולדתו של שמעון פרוג, מגדולי משוררי אודסה וחובבי ציון, שוחחתי עם המשורר ואיש הספרות ד"ר ולוול טשרנין על דמותו הטרגית, החשובה והמרשימה של שמעון פרוג.
בוא נתחיל מההתחלה. מי זה שמעון פרוג?
״טשרניחובסקי כתב מאמר על ספרות יהודית בשפה הרוסית, שיצא לאור באנציקלופדיה יהודית שפורסמה בשפה הרוסית, ובה הוא תיאר את פרוג כיוצר היהודי הטוב ביותר ברוסית. 'כמה שהשפיע פרוג על כל שירתנו החדשה… הרבה, הרבה יותר משאנו משערים', כתב לימים טשרניחובסקי במאמר אחר. פרוג היה באמת משורר ראוי לשמו ממוצא יהודי, שכתב בשפה הרוסית ולא התנצר. הוא היה באמת משורר לאומי.
״המשורר הלאומי הראשון של השירה העברית החדשה היה יל"ג (יהודה לייב גורדון), אחריו היה ביאליק, ופרוג היה המשורר שבין שניהם. ביאליק הושפע מפרוג – הוא כתב על זה באגרות שלו – ויש אפילו מחקר שעוסק בהשפעתו של פרוג על שירת ביאליק״.
ביאליק קרא את פרוג ברוסית?
״הוא קרא אותו ברוסית וגם ביידיש, שהייתה שפת האם שלו. ביאליק גדל באוקראינה. הוא ידע אוקראינית, אבל לא למד רוסית בצורה מסודרת, ומספרים שהדברים הראשונים שביאליק קרא ברוסית אלו שיריו של פרוג. פרוג עצמו גדל במושבה חקלאית יהודית. לאחר מכן עקר לעיר חרסון שעל שפת הים השחור, וממנה הוא שלח כתבים ראשונים שלו לכתב העת של המשכילים היהודים הרוסים ווסחוד (זריחה), שיצא בסנקט פטרבורג. הוא זכה במקום הראשון בתחרות כתיבה, ובעקבות כך החליטו משכילי סנט פטרבורג להביא אותו לעיר. סנקט פטרבורג הייתה מחוץ לתחום המושב, וכדי לאפשר לו להצטרף לקהילה היהודית המשכילה שהתגוררה שם, היה צריך לרשום אותו כמשרת בית אצל אחד היהודים המשכילים בעיר. כשעבר לסנט פטרבורג, הוא נהיה לשכנו של הסופר וההיסטוריון היהודי שמעון דובנוב, והשניים נהפכו לחברים קרובים.
״פרוג נחשב אז למשורר עולה ומוערך, והמשורר הלאומי דאז, יהודה לייב גורדון, כתב עליו מילות הערצה, שאותן הקדיש 'למשורר הצעיר, הסופר המהיר, השר שיר ה' בלשון נכר, שמעון שמואל פרוג', וכן כתב עליו: 'עָלֶה נָבַל אָנֹכִי, אַתָּה צִיץ פּוֹרֵחַ'. הוא נתפס כמשורר הלאומי הבא, והוא כתב בשלוש שפות – ביידיש בעיקר, ברוסית ומעט בעברית. גם השירים שלו ביידיש היו שירים ציוניים מובהקים, כמו למשל השיר "שטיי אויף" (קום):
קום
אָחִי אֶבְיוֹן, מֻכֵּה וְתָם,
קוּם! קוּם, אָחִי! הֲרֵי קַיָּם
הָאֵל שֶׁל רוּם וְכֹחַ
וּלְפָנָיו כֻּלָּם שָׁוִים,
בַּסּוֹף אֵלָיו כֻּלָּם שָׁבִים.
הוּא מְצַוֶּה לִשְׂמֹחַ.
וְאַל תִּשְׁאַל לֹא רַב, לֹא גְּבִיר
כִּי צָרוֹתֶיךָ אֶל הַדְּבִיר
תַּצְבַּעְנָה עַל הַדֶּרֶךְ.
מַסְפִּיק לָלוּשׁ כְּבָר חֹמֶר, קוּם.
קוּם, חַשֵּׁל בַּרְזֶל! קוּם, אַל תָּנוּם!
וְאַל תִּכְרַע עוֹד בֶּרֶךְ!
בַּבַּיִת אִמָּא מְחַכָּה.
אָז מָה אִם דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה?
עֲלֵה! עֲלֵה לְרֶגֶל!
הָרֵם דִּגְלֶךָ הַיָּשָׁן
מֵעַל אָבָק, מֵעַל עָשָׁן.
צִיּוֹן קוֹרֵאת לַדֶּגֶל.
(תרגום מיידיש: ולוול טשרנין. מתוך "אגדת הכוס: מבחר משירי שמעון שמואל פרוג").
״הכתיבה הרוסית כבר הייתה מפותחת מאוד, וכתיבת שירה רוסית התאפיינה בשפה גבוהה ובמבנים מורכבים. היידיש, לעומת זאת, נחשבה לשפה נמוכה – שפת רחוב. אחד החידושים הגדולים של פרוג היה היכולת שלו לכתוב שירה מקצועית ובת הזמן גם ביידיש. את שיריו האחרונים הוא כתב בעברית. דווקא הכתיבה שלו ברוסית וביידיש היא זו שהשפיעה יותר על השירה העברית החדשה, ובייחוד על ביאליק ועל טשרניחובסקי. פרוג היה יהודי משכיל שכתב ברוסית, אך השירה הרוסית שלו עסקה בלאומיות יהודית ובציונות. השירה היידית שלו, לעומת זאת, הייתה חידוש גדול. פרוג היה היוצר של השירה היידית המודרנית. עד אליו, השירים ביידיש היו שירים עממיים ופשוטים, ופרוג היה הראשון להאציל על היידיש את הקריטריונים הגבוהים של השירה בת הזמן והראשון להתייחס ברצינות לשירה ביידיש ולהפוך אותה לשוות ערך לשירה בכל שפה אחרת. אבל הדו־לשוניות הזאת היא גם הטרגיות של הדמות שלו".
למה הוא דמות טרגית?
״השירה היהודית הלאומית ברוסית הייתה רלוונטית לדור הראשון של היהודים המשכילים, שעוד היו מחוברים לשורשים שלהם, אך בהמשך לא היה צורך בשירה יהודית רוסית. השפה הרוסית לא הייתה זקוקה לעוד משורר, ואילו המשכילים היהודים כבר לא היו מחוברים ללאומיות היהודית שלהם. גם ביידיש לא היה מקום למשורר לאומי יהודי; רוב הספרות היידית בת הזמן הייתה משויכת לזרמים שאינם ציוניים, דוגמת הבונד הסוציאליסטי, ופרוג נפל בין הכיסאות. לא עזרה לכך גם העובדה שהוא התאהב באישה נוצרייה – דבר שהיה מקובל בין המשכילים בתקופתו. בתם היחידה, שנולדה מחוץ לנישואים כיוון שפרוג לא התנצר ולא יכול היה לשאת את בת זוגו לאישה, נפטרה בגיל 15 בלבד.
״הדור הראשון של הציונות עוד העריך מאוד את פרוג, ורחובות רבים בכל רחבי הארץ נקראו על שמו, ובהם רחובות בתל אביב, בחיפה, בחולון, ברחובות ובערים נוספות. בשנים הראשונות עוד למדו את שיריו המתורגמים לעברית בתיכונים ברחבי הארץ, אך בסופו של דבר הוא נשכח, וכיום המשורר, שנחשב למשורר לאומי, נהפך לשם לא-מוכר.
״המבקרים היללו אותו על כך שהביא אל היידיש את כל האמצעים הפואטיים והרטוריים המפותחים והמודרניים שלא היו קיימים עד אליו בשירת היידיש. אחר כך הגיעו משוררים אחרים, כגון ביאליק בשירת היידיש שלו, ואחר כך גם אורי צבי גרינברג, שהמשיכו את המהפכה שלו ושכללו אותה, כך שהחידוש הגדול שהביא כבר לא נחשב כל כך, והוא נשאר מאחור.
״פרוג נפטר בגיל 55 באודסה, שבה התגורר בשנותיו האחרונות. במלחמת העולם השנייה נכבשה אודסה על ידי כוחות נאציים ורומניים, וכשהרומנים נסוגו ממנה בתום המלחמה, הם החריבו בדרכם את בית הקברות היהודי שבו נקבר פרוג. הרב דוד משה רוזן, שהיה רבה של יהדות רומניה לאחר השואה, הסתובב יום אחד באודסה וראה במקרה את מצבתו של פרוג מתגלגלת באזור. הוא היה משכיל מספיק כדי לזהות מייד במצבתו של מי מדובר ויצר קשר עם מדינת ישראל, וזו העלתה את המצבה ארצה. וכך, מצבתו של המשורר היהודי־רוסי שכתב שירים ציוניים ברוסית, ביידיש ובעברית, עומדת היום בבית הקרבות טרומפלדור בתל אביב״.
למה כדאי להכיר אותו היום?
״אנשים שעוסקים בתולדות הספרות העברית החדשה מתחילים בספרות שהחלה בסוף המאה ה־18, עם השכלת גרמניה ועם היהודים המודרניים באיטליה, ומי שעוסק ברצף הזה קופץ לרוב מיל"ג ישירות לביאליק. בתוך הרצף הזה, פרוג הוא דמות מאוד חשובה, כי הוא חוליה מקשרת בין יל"ג לביאליק. לא היה קשר ישיר בין יל"ג לביאליק. כשיל"ג נפטר בסנקט פטרבורג בשנת 1892, ביאליק היה רק בן 19. הוא בדיוק פרסם את שירו הראשון "אל הציפור" וחזר אל עיר ילדותו, ועברו עוד כמה שנים עד שנהפך למשורר הלאומי המוכר והנערץ שהיה. מי שהספיד את יל"ג היה פרוג, שהבטיח לו בהספדו שפרויקט הכתיבה העברית הלאומית לא ייפסק, על אף ייאושו האישי של יל"ג, ששאל את עצמו ואת קוראיו 'למי אני עמל?' וכתב בחרדה: 'הוֹי, מִי יָחוּשׁ עֲתִידוֹת, מִי זֶה יוֹדִיעֵנִי / אִם לֹא הָאַחָרוֹן בִּמְשׁוֹרְרֵי צִיוֹן הִנֵּנִי, / אִם לֹא גַּם אַתֶּם הַקּוֹרְאִים הָאַחְרוֹנִים?!'. ואכן, הרצף לא נקטע. פרוג המשיך לכתוב שירה ציונית, חלקה בעברית, ואז הגיע ביאליק, והשאר היסטוריה.
״רבים חושבים שהספרות היהודית עשויה אך ורק מן הטקסטים המקודשים דוגמת המשנה והגמרא. אני אישית אדם דתי, אבל אני חושב שיש ערך בלקרוא גם ספרות עברית חדשה יותר. אנחנו נוהגים לזלזל במי שאינו מסוגל היום לקרוא את הטקסטים העבריים העתיקים, אבל באותה המידה אסור לנו לברוח גם מהטקסטים העבריים החדשים יותר. אם לא נדע לקרוא אותם, נאבד קשר וגישה גם אל הטקסטים הקדומים״.
תמונה ראשית: שמעון פרוג\ ויקיפדיה
