 |
"האם יסלח לי כבוד הרב?", שאל נתן. "בוודאי", השיב הרב המזוקן.
"עלתה בי לפתע שאלה שאינה נותנת לי מנוח".
הרב, שכבר שמע אינספור שאלות לא פשוטות מפי בחורים בישיבה, האזין בקשב רב.
"הסטנדר הזה, שנפל לי הרגע".
"מה אתו?" הסתקרן הרב.
"מדוע הוא נפל למטה?"
"טבעם של סטנדרים שהם נופלים מטה", החל הרב לאבד את סבלנותו. "ככה אלוהים ברא אותם".
"כן. אבל למה הוא עשה ככה שהסטנדר ייפול למטה ולא יעלה מעלה?"
"נסתרות דרכי האל", חתם הרב את הדיון והבחור יצחק נתן שב למקומו.
למרות החינוך, לא בזכותו
למזלם של כולנו, נולד מגלה כוח הכבידה כאייזיק ניוטון ולא כיצחק נתן. באנגליה של צ'ארלס השני (שפטר את ניוטון מהצורך לכהן ככומר בכנסייה מפני שרצה להתמנות כפרופסור בקיימברידג') ולא בבני ברק של עידן הסגירות וההחמרות. בחברה שבה המלה "השכלה" היא מילת גנאי.
החינוך החרדי אינו מעודד סקרנות. ליתר דיוק, הוא מעודד אותה רק בתחומים הצרים שקיבלו תעודת הכשר. חרדי שבגר, אפילו יכולותיו האינטלקטואליות מרשימות ומוחו חריף משנים של פילפולים הלכתיים, יתקשה להמציא בכל תחום מדעי יותר מאשר עמיתו החילוני. וזה לא שאין חרדים בתחומי הפיתוח - אלא שמספרם מועט והם מצליחים לרוב למרות החינוך שקיבלו ולא בזכותו.
| |
דוגמה היסטורית בולטת היא זו של גליליאו גליליי. למרות הדיכוי הממסדי של ה"חוקרים" ושל ה"פילוסופים" הדתיים, ששללו את גישתו כי כדור הארץ נע, גלילאו הצליח לבסוף להוכיח קבל עם את גישתו ההליוצנטרית, שלפיה השמש נמצאת במרכז ולא להפך. אולם טענתו זו סתרה את הנאמר בספר יהושע -"שמש בגבעון דום" - ובשל כך, בין היתר, נדחתה בידי הממסד.
היכן היתה מאדאם קירי?
החינוך הממלכתי-דתי אינו טוב בהרבה. בוגריו אמנם זוכים ללימודי חול לא פחות מהציבור החילוני, ובכל זאת, משהו חסר. כאשר תתנגש האמונה הדתית בחשיבה הרציונלית, כמו במקרה גלילאו, ייקלע הבוגר הממלכתי דתי לאותה בעיה בדיוק. זאת משום שאם הוא יוכיח את ההפך מאמונותיו, הוא יסכן את כל אורחות חייו המקובלות. זרם חינוך זה יכול להכיל מעט יותר ביקורתיות, אך גם הוא מדכא פעמים רבות ביד ברזל את הסקרנות האינטלקטואלית.
ראיה מצוינת לכך היא מספר הזוכים המאמינים ויראי השמים בפרסי נובל. אמנם ישנם כמה כאלה, אך הם בבחינת יוצאים מהכלל שאינם מעידים על הכלל. למעשה, מספרם של המאמינים מבין כלל הזוכים היהודים משקף אחוז זניח במיוחד.
יאמרו בצדק, שזכיה בפרסי נובל אינה אחד מיעדי הציבור החרדי. נכון. מטרתו היא העמקת הלימוד בעניינים הלכתיים. לדעתי, כאן נמצא שורש הבעיה. העיסוק האובססיבי בהלכה הוא זה הגורם לאימפוטנציה של העת החדשה בכל הקשור לתרבות יהודית, להגות ולפילוסופיה. לא שהם אינם מסוגלים. מסיבה מעוותת, הם אינם רוצים. קברניטי הציבור החרדי מכוונים את צאן מרעיתם לעסוק אך ורק בטקסטים שישאירו את חייליהם במחנה שלהם. שהרי גם אם הם ירצו לפרוש, לא יהיה להם שום סיכוי להשתלב בחיי העולם המערבי.
כך למשל, לו מאדאם קירי, זוכת שני פרסי נובל, היתה נולדת למשפחה חרדית, סביר להניח שבמקום לקבל את פרסי המצוינות האל, היא היתה נמצאת במקום אחר לגמרי. מן הסתם באחורי אוטובוס נפרד עם שמונה ילדים ואפס אפשרויות לממש את הפוטנציאל האצור בה.
כתב: אסף וול
ערך מוסף, אתר התוכן של בית אבי חי, גאה לסכם שנה ראשונה ברשת. במהלך השנה האחרונה העלינו מאות מאמרים, כתבות ועבודות וידאו. לעיתים היינו ביקורתיים, לפעמים משועשעים, פה ושם מעמיקים ולפרקים הגותיים. השתדלנו לחבר ולהיות מחוברים - לחיים, לרעיונות, לאנשים.
במהלך השנה האחרונה הצטרפו גולשים רבים למעגל הקוראים הקבועים. שמחנו לקבל תגובות רבות ומגוונות. נשמח להמשיך ולקבל מכם תגובות נוספות. הצלחנו לעניין גם אתכם? ספרו עלינו לחבריכם.
