״לא, הרציונל היה ממש הפוך. בחרנו באנשים הכי פרטיים. לפעמים מדובר במחברות שמכילות את החתימה של הבעלים, אבל אף אחד לא מכיר אותו. כך ניתן לראות את המעשה הפרטי של האדם הפרטי, אף כי בתערוכה מוצגים גם סידורים ומחזורים שמייצגים את הקהילה. בחלק מהמחברות מופיע קוליפון – תיאור של מיהו הכותב, מה עשה ומתי הוא כתב את המחברת הזו. באחת המחברות המוצגות הקוליפון מספר לנו שאת המחברת כתב מישהו למען דודו חשוך הילדים, כדי שישמש אותו בבית הכנסת״.
מהו הערך של לראות פיוטים רבים מקהילות כה שונות זה לצד זה?
״הערך המשמעותי הוא האפשרות לראות כיצד, כמו שכתב טשרניחובסקי, האדם הוא תבנית נוף מולדתו. הפיוט, המחברות והעיטורים שלהן הם מעין שיקוף של האדם הפרטי מצד אחד, ושל העם מצד שני. האדם הפרטי משתקף בכתב היד, העיטור והבחירה בפיוטים האהובים. העם משתקף באופן שבו אותו פיוט חוזר ברחבי הגלובוס, בעוד ועוד מחברות, כל פעם בכתב, במקום ובהקשר אחר. זו כמו טביעת אצבע של אדם ושל עם בו זמנית״.
לחצו כאן לקריאה על שובו של הפיוט במוזיקה הישראלית
שלושה במחיר אחד
ואכן, העיטורים מוסיפים נופך ויזואלי ייחודי לפיוטים, עד כדי כך, שנדמה שהשניים נוצרו ונוצקו יחדיו, כדבר אחד. האם מכך עלינו להסיק שכל מי שהחזיק במחברת פיוטים אישית היה גם מעטר ומאייר מחונן? לא בהכרח. חלק מהמחברות, כמו מחזור נירנברג המוצג בתערוכה, הם פרי עבודת מומחים – במקרה הזה, אחד שכתב, שני שפירש ושלישי עיטר. מלבד זאת, מספרת הרלינג, התערוכה מציגה מחברת פיוטים כורדית שבה הכותב והמעטר הוא אותו אדם ברוך כישרון.
אך התערוכה לא כוללת רק את המחברות האישיות, אלא גם חוויה של מראה וצליל. בתערוכה מוקרנים סרטי וידאו עכשוויים, וניתן גם להאזין למנגינות באמצעות אוזניות המותקנות במקום. אלו מספקים תחושה עכשווית, חיה ומודרנית של הפיוטים העתיקים.
- {qoute-N-left}הרלינג מספרת על ההשפעות המהדהדות, תרתי משמע, של החוויה הקולית הזאת: ״באירוע פתיחת התערוכה כמה ילדים התרוצצו בין האוזניות והקשיבו. בזמן הנאומים, ההורים לקחו אותם למקור אחר, כדי שלא יפריעו. תוך כדי נאומי הפתיחה, שמענו מרחוק ילדים שרים את 'אדון הסליחות', וזה היה מעין סאונד מלווה מושלם לפתיחת התערוכה. אחר כך התברר לנו שהילדים האלו עלו לקומה השנייה, לקחו איתם מכלי מים ריקים והתחילו לתופף ולשיר לפי מה שהם שמעו קודם באוזניות. אז ידענו שהתערוכה עושה את עבודתה״.
כמזכרת מן התערוכה, יכולים המבקרים לקחת גלויות שעליהן סריקות מכתבי היד היפהפיים הללו. הרלינג מספרת על הרעיון מאחורי הגלויות, שחורג מסתם מזכרת לשאיפה ליצור המשכיות: ״הגלויות הן ניסיון ליצור מחברת פיוטים חיה, שאנשים לוקחים ושרים מתוכה, וכך ממשיכים ומממשים את מחברות הפיוטים המוצגות״.
כל הפרטים על התערוכה "בכתב ידי"
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי
