כל חייו נאבקה נפשו של אברהם יהושע השל בין שני קטבים מנוגדים: חסידות של אהבה, של טוב ושל חסד, מול חסידות של אמת, של קנאות ושל חריפות; הבעל שם טוב לעומת הרבי מקוצק. השל, מגדולי התיאולוגים והפילוסופים היהודים של המאה ה-20 שחי ופעל רוב שנותיו בארצות הברית, הקדיש את שנות חייו האחרונות לכתיבת ספר על הרבי מקוצק.
מנחם מנדל מקוצק נודע בתולדות החסידות כדמות דתית מיתית כמעט, אדמו"ר שייצג אינדיבידואליזם קיצוני, חתירה מתמדת לאמת וסלידה מכל רגש של זיוף. השל חיבר שני ספרים על הרבי מקוצק – ביידיש ובאנגלית – סמוך מאוד לפטירתו ב-1972. כעת, יותר מ-40 שנה לאחר מכן, רואה אור בעברית הספר "קוצק – במאבק למען חיי אמת" (הוצאת מגיד), שמציג בפני הקורא הישראלי השל שונה מזה שהכיר עד כה.
ד"ר דרור בונדי, עורך הספר ומי שאמון בשנים האחרונות על תרגום ועריכת כתביו של השל בעברית, מספר שהספר נכתב לאחר תחושת משבר קשה שחש השל. "השל התחיל לכתוב את הספר אחרי התאוששות מהתקף לב קשה שעבר, וזמן קצר אחרי שידידו מרטין לותר קינג נרצח", אומר בונדי, "הוא מרגיש שהתקוות הגדולות שתלה בארצות הברית ובישראל של אחרי מלחמת ששת הימים נכזבו. הוא חש תחושת אבסורד ותסכול עמוקה ושהעולם זקוק לרבי מקוצק. השל הופיע בארצות הברית של שנות ה-60 כדמות של אהבה ולב, באופן שהתאים לרוח התקופה, ופתאום הוא הרגיש שזה התמסמס והגיעה העת להשמיע ביקורת, משהו קצת אחר".
קריאה נוספת: אריאל הורוביץ על הרלוונטיות של הרב השל למציאות האקטואלית בישראל
תחושת הקיטש והביקורת
היה גם הקשר אישי-ביוגרפי שמשך את השל אל הרבי מקוצק. השל, יליד 1907, יועד מילדותו להיות אדמו"ר חסידי קלאסי, ממשיך של משפחת אביו. אך קצת לפני יום הולדתו העשירי של השל, נפטר אביו, והוא עובר ללמוד אצל מלמד קוצקאי, בסביבה שונה לחלוטין מזו שגדל בה.
"פתאום השל פוגש את תחושת הקיטש והביקורת של קוצק על הזרמים המרכזיים של החסידות", אומר בונדי, "קוצק מכריזה מרד על החסידות הקלאסית, והוא מתבטא ברבי מקוצק עצמו. הרבי מקוצק אומר שאלוהים לא נמצא בכל מקום, כפי שהבעל שם טוב לימד, אלא אלוהים נמצא היכן שנותנים לו להיכנס. צריך לעשות עבודה כדי לתת לו להופיע.
 תיאור התמונה |
"כילד בן עשר, נחשף השל בצורה חזקה לזרמים שהוא נועד להיאבק נגדם, והנה הוא מגלה אותם נאבקים בנשמתו. חייו היו שסועים בין הקול של הבעל שם טוב ואביו ובין קולו של הרבי מקוצק. יש ביניהם מאבק מאוד עמוק אצלו. במובן הזה, הספר נותן עומק חדש לכל ההגות של השל. אין כאן רק הוגה פיוטי, אופטימי ונאיבי, אלא הוגה שאומר שאלוהים חי ואוהב, למרות תחושת היעדרותו ומותו. נכון שרוב ההגות של השל נמצאת בקוטב של הבעל שם טוב, אבל בכל ספריו אפשר למצוא נימות קוצקאיות. זה היה חלק בלתי נפרד ממנו".
איזו דמות של הרבי מקוצק עולה בספר ואיזו דמות של השל עולה בספר?
"הרבי מקוצק מופיע בספר באופן שלא הופיע קודם לכן, קודם כול מבחינת הסגנון. הספר כתוב במקור ביידיש עסיסית, עוקצנית ואירונית. בדרך כלל, הרבי מקוצק תורגם ל'לשון הקודש' או לעברית ארכאית, אך ביידיש זה נשמע יותר טוב. בתרגום הזה ניסינו ליצור עברית שנענית לסגנון הסלנגי של היידיש.
"השל גם נוגע בסוגיות שבדרך כלל לא עסקו בהן, כמו המתח שחש הרבי מקוצק בין אלוהים להלכה או היחס הקשה שלו למיניות. מעל לכול, השל נותן לרבי מקוצק להופיע דרכו. המחקרים האקדמיים שעסקו ברבי מקוצק נקטו גישה אובייקטיבית-מחקרית ופילולוגית. השל אינו מגיע מהמקום הזה – הוא מנסה להזדהות, לתת לרבי לקום לתחייה; לאו דווקא הרבי מקוצק ההיסטורי, אלא הרבי מקוצק כפי שהוא חי בנשמת חסידיו.
"אני חושב שהתרומה של השל להבנת הרבי מקוצק היא האופן שבו הוא משלב אותו בשיח הדיאלוגי. כלומר, הוא נותן מקום למתח שהרבי מרגיש, לפערים, לתחושת ההיעדר, למרד. בזוגיות עם אלוהים יש בהחלט מקום גם לפערים, לקונפליקטים, לאבסורד, למרד. הם חייבים להיות חלק ממערכת יחסים ממשית, משום שאין כאן אחדות מיסטית שמנסה לטשטש את אחד מהצדדים, אלא זוגיות בין שניים, דיאלוג שיש בו מקום גם לקונפליקטים, למרד.
"הספר הזה גם מראה את השל באנושיות שלו, בקשיים שלו, עם המבוכות שלו והכישלונות שלו. בניגוד לדימוי שעלול להיווצר משאר ספריו, של דמות מלאכית, שלמה, מושלמת, כאן מתגלה השל כאדם עם כל המורכבויות של הקיום האנושי. האיזון הזה הוא קריטי לדתיות אותנטית ולאנושיות אותנטית".
הרבי מקוצק ידוע כדמות רדיקלית מבחינות רבות. יש מקומות בספר שבהם הדברים הזכירו לי את תנועת המוסר, ואפילו את ישעיהו ליבוביץ.
"בהחלט. הרדיקליות והאינדיבידואליזם הם חלק מהמרד של הרבי מקוצק בתנועת ההמונים החסידית, חלק מחיפוש האמת. אני חושב שליבוביץ היה מופתע לקרוא את הספר הזה. ליבוביץ היה ביקורתי מאוד כלפי השל, ופתאום, כאן, מתגלות נימות ליבוביציאניות מובהקות, למרות שהרבי מקוצק קיצוני יותר מליבוביץ, כיוון שגם ההלכה אינה מספקת אותו. אני חושב שתחושות האבסורד והקושי הקיומי מחדדות את האינדיבידואליות, את הבדידות, והספר הזה נותן מקום לתחושות האלה כחלק מהחוויה הדתית, מעולמה של היהדות".
אובמה מעריץ
בריאיון אצל אילנה דיין בתוכנית "עובדה" בחודש שעבר, הזכיר הנשיא אובמה את אברהם יהושע השל כאחת מן הדמויות שהעניקו לו השראה. היתה זו ככל הנראה הפעם הראשונה ששמו של השל הוזכר בפריים-טיים הטלוויזיוני בישראל.
"אולי זה היה קצת תמים מצדו להזכיר את השל בריאיון, כאילו כולם יודעים במי מדובר, אבל לפני עשור באמת אף אחד לא היה יודע במי מדובר", צוחק בונדי, "מצד אחד, זה משמח ומרגש שהשל הולך ונהיה מוכר בחברה הישראלית, ומצד שני, החברה הישראלית הולכת לכיוונים אחרים. יש תודעה לאומית שמאוד מתגברת, גם בימין וגם בשמאל. היהדות נתפסת כתופעה לאומית. השמאל שואב את תפיסות העולם הליברליות והאוניברסליות שלו מהמערב, אך תופס את היהדות כפרטיקולרית.
 אובמה בראיון לאילנה דיין ב"עובדה" |
"השל מנסה להציע אלטרנטיבה של יהדות אחרת לגמרי: אלוהים לא יהודי ולא דתי ולא ימני. אלוהים שעומד בבסיס הזהות היהודית הוא אכפתי לכל אדם. זו יהדות כל כך שונה ואחרת מהכיוון שהחברה הישראלית צועדת לקראתו, וזה הופך את האתגר של הבאת השל לישראל לעמוק יותר".
כעת עובד בונדי על תרגום ספרו של השל על התפילה, על הוצאת מהדורה מתוקנת של הכרך השלישי של ספרו של השל, "תורה מן השמים באספקלריה של הדורות", והפרויקט הגדול ביותר – תרגום ספרו המונומנטלי של השל, "הנביאים", שלדברי בונדי הוא "הספר החשוב ביותר של השל". היוזמות הללו ממתינות לתורמים שיואילו לממן את העבודה עליהן, ובונדי משוכנע שהן קריטיות לחברה הישראלית.
"השל הוא פילוסוף שמציע אלטרנטיבה למציאות שלנו. זה פוגש הרבה אנשים שמחפשים אלטרנטיבה, אבל האינרציה חזקה יותר לפעמים מהאלטרנטיבה. אני מאמין שהתהליך יקרה לאט לאט. אולי, באופן פרדוקסלי, ככל שהחברה הישראלית תלך ותעמיק את סוג היהדות שהיא מפתחת היום, יותר ויותר אנשים ירגישו צורך באלטרנטיבה, שיכולה להימצא אצל השל. השל אמר פעם שהוא אופטימי, בניגוד למיטב השיקולים הרציונליים, ואני משתדל ליישם את זה".
