ליאור

 לזכרו של סגן ליאור יונתן - (6.10.1973) י' בתשרי תשל"ד-כ"ו בתמוז תשי"ב (19.7.1952)

"ליאור נולד ב-19 ביולי 1952 לצפירה ולמשורר נתן יונתן וגדל בקיבוץ שריד. עם היוולדו, כתב אביו נתן את השיר "פרח של אור"
 

בצבא שירת בחיל השריון, יצא לקורס קצינים והיה למפקד מחלקת טנקים. חייליו העידו עליו שהוא "חבר"; הם סיפרו שמיעטו לבקש ממנו דברים כי ידעו שתמיד ייענה לבקשתם. מוכן היה לסייע בכל דבר, להתחלף בחופשות, בתורנויות. 

מאז שהיה ילד האמין ליאור כי הגנה ושמירה על בעלי חיים הם ערך עליון. חברו סיפר כי בילדותם נהגו לתפוס נחשים, אך ליאור תמיד התעקש לא להרוג אותם; להעבירם למקום אחר ולשחררם לחופשי. 

ליאור גם אהב צילום. הוא הרבה לצלם תמונות נוף וטבע המתארות רגעים יומיומיים קסומים, כגון שקיעות וזריחות.

ליאור נהרג בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, בשעות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים, ב-6 באוקטובר 1973. 

נתן יונתן נהג להעיד על עצמו כי בשנים שקדמו למלחמה חי בחרדה מתמדת לקראת אסון קרב, כמו חש את האובדן הצפוי לו. לאחר נפילת ליאור, כתב שירים רבים על חוויית השכול ועל הגעגועים לבנו.

ליאור יונתן ז"ל

זיו יונתן, אחיו הצעיר של ליאור יונתן ז"ל, מספר על עולמו הייחודי של ליאור

 

דבר היוצרים שולי תג'ר וגל חקלאי:

כאשר נחשפנו לסיפורו של ליאור, הרגשנו אליו חיבור מיידי. הייתה לו התבוננות מיוחדת ורגישה מאוד, שהקסימה וריגשה אותנו. הרגשנו שזה לא יכול להיות סרט "סטנדרטי"; היה לנו חשוב שהצופה יעבור חוויה פיוטית.

למדנו מדבריה של צפירה אימו כי ליאור האמין שפגיעה בבעלי חיים היא עניין בלתי-נסלח. שתינו התחברנו לזה מאוד. העובדה שהוא אף הגן על נחשים – בעלי חיים שעל פי רוב אינם אהודים על בני האדם – נגעה לליבנו מאוד, והחלטנו שזה יהיה סיפור המסגרת של הסרט. ליאור נבדל מחבריו בכך שהוא מציל נחש; הוא אינו רואה סיבה להורגו ומציל אותו. הדבר מבטא בעינינו לא רק את האהבה שלו לבעלי חיים; הוא מבטא גם את הערך שלו לחיים בכלל.

ליאור אהב מאוד לטייל. הוא אהב את הנופים, את הטבע. הייתה לו התבוננות ייחודית מאוד על הטבע. היה לנו חשוב שהטבע יהיה נוכח מאוד בסרט. המצלמה בסרט היא "שחקן" נוסף - מעין ישות/טבע - לפעמים היא ליאור, לפעמים היא נחש ולפעמים היא רוח - נעה בהתאמה למוזיקה. נוסף על כך היה חשוב לנו לתת מבע להסתכלות הייחודית שלו על החיים, ברמת המיקרו והמקרו: נופים, זריחות, שקיעות, החלל, חרקים.

ליאור אהב מאוד מוזיקה, ולכן החלטנו שהמוזיקה תהיה חלק משמעותי ובלתי-נפרד מהאנימציה. הוא העריך במיוחד את הזמר והמלחין שלמה גרוניך, ולכן החלטנו שיצירה שלו תלווה את הסרט. המופשטות של המוזיקה התחברה לנו לקצב של הטבע, לחולמנות ולרגישות שהייתה ייחודית כל כך לליאור.

יצירת הסרט הייתה חוויה מרגשת ומטלטלת מאוד. זו הייתה זכות להיות חלק מפרויקט משמעותי כל כך. יש משהו מפחיד ומחייב מאוד בנושא כה רגיש, ואנחנו מקוות מאוד שהפרשנות הוויזואלית שלנו והחוויה שהסרט יוצר מעבירות ולו משהו קטן ממי שהיה ליאור.

מן העיתונות,

"הם הוציאו את הילדים שלנו המתים מהמדים" -  מאמר מתוך "הארץ" 6.5.19

"מיזם הנצחה אמנותי המפגיש אנימטורים וסיפורי זיכרון אישיים על חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה"- מאמר מתוך "הבמה"

"מיזם הנצחה אמנותי יפגיש אנימטורים וסיפורי זיכרון אישיים על חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה"-מאמר מתוך "אימהות יוצרות קהילות"

בית אבי חי מציג: "פנים. יום. זיכרון"  - מאמר מתוך JERUSALEM TIMES
  
איך מייצרים געגוע?  - מאמר מתוך MAKO קשת 1.5.19

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי