חברת כחש

 פרשת קדושים גדושה בציוויים, חלקם מהתחום שבין אדם לחברו וחלקם ממרחבי הפולחן, רובם כתובים בלשון יחיד אך חלקם בלשון רבים. המעבר הפתאומי ללשון רבים מסקרן במיוחד בפסוקים שמצווים עלינו: "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁוּ וְלֹא־תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ: וְלֹא־תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר" (ויקרא יט, יא-יב). הרש"ר הירש תהה על פשרם של גילויי גניבה וכחש במרחב הציבורי, ומתוך כך גיבש תזה מעניינת. "אילו נאמר כאן: לא תגנב, לא תכחש, לא תשקר, לא תשבע בשם ה' לשקר - היו הדברים פונים אל היחידים כבעשרת הדברות; היה מדובר אפוא בגניבה, בשקר ובשבועת שקר ממש. אך האזהרה על אלה איננה עניין לפרשת הקדושה. אדם רחוק מלהיות קדוש, אם רק אין הוא גונב ולא נשבע לשקר. אך כשהדברים אמורים בלשון רבים, הרי הם פונים אל הכלל הלאומי; ושוב אי אפשר לומר, שמדובר כאן באותם פשעים גסים; כי הללו לעולם לא ייעשו בידי כל העם - ואף לא בידי רובו. [...] אלא מדובר כאן באותם סוגים של גניבה, שקר ושבועת שקר, היכולים לחדור בכל חיי המסחר והחברה; ולא עוד, אלא שיכולים הם להיות האופי השליט באומה; ומתוך שהכל דשים בהם, כבר ניטל מהם אות הקלון של הפשע; גדולה מזו, הם נחשבים אמנות, הראויה לשבח ולכבוד. אך בעיני ה' הם שפלים ונבזים - כגניבה וכשקר וכשבועת שקר פשוטים". (פירוש הרש"ר במקום)

הרש"ר הירש טוען כי לשון הרבים מלמדת שלא מדובר כאן בגניבה וכחש במובנם הרגיל, אלא במעשים פסולים מ“משפחת” הגניבה והשקר, מעשים שלעתים נעשים לחלק מתרבותה של אומה. אלה מעשים שלכאורה הם חוקיים, אך בפועל הם פוגעים פגיעה עמוקה במוסריות ובאחווה החברתית. למשל, מסביר הרש"ר, בחיי המסחר והחברה לפעמים אנשים נוהגים בעורמה כדי לזכות ביתרון שלא כדין. הנה כמה דוגמאות שאולי יבארו את הדברים: שימוש בקשרים עם השלטון על מנת לזכות במכרז; היעזרות בפרוטקציות כדי לנצח אדם מתאים ממני; שימוש במקלטי מס חוקיים כדי להימנע מתשלום חלקי להוצאות החברתיות המשותפות; רישום בישיבה כדי להימלט מגיוס בשעה שכלל אינני לומד; העלאה דרמטית של מחירי מוצר שזקוקים לו בשעת חירום. בכל הדוגמאות האלו מדובר במעשים חוקיים או אפורים, שהעושה אותם עלול להיתפס דווקא כמתוחכם ומוצלח, אך הם הורסים את האדם ואת החברה. ואין הכוונה רק לענייני ממון. לפי הרש"ר גם גניבת דעת כלולה בציווי הזה. היזהרו, הוא אומר, שלא לגנוב את ליבו של חברכם בעורמה, כך שיכיר לכם טובה במקום שאינכם ראויים לה.

ומה הכוונה "לֹא־תְכַחֲשׁוּ"? למשל, אי־הודאה בדברי אמת המוטחים בנו. כמה קשה לעיתים להכיר באומץ בשגיאות. וזה מתחבר ישירות גם לאיסור "לֹא־תְשַׁקְּרוּ". הרש"ר כותב בהקשר זה מילים מרגשות, שחשובות כל כך לימי תרבות הפייק שבהם אנו חיים: "כי האמת, הכרת הדברים והיחסים כמות שהם, היא יסוד השלום והנאמנות לחובה; ודיברת האדם עריבה לכבודו ולייעודו; היא מנוף הקסם של כל פעילות ישע בחברה; ואילו השקר הופכה לניגודה, והיא נעשית כלי שרת של כל רע וכל פשע".

לעיתים, אומר הרש"ר, מעשים כמו אלה שתיארנו כאן הופכים לחלק ממנהג המדינה, לנחלת הכלל. כאשר זה קורה, הם נעשים כהיתר בעיני הבריות. הם נראים לגיטימיים. נוצרת חברה שאני מכנה חברת כחש: חברה שבה עיתונאי יכול לדברר פוליטיקאי במסווה של עיתונאות; חברה שבה אדם יכול לפרסם תמונה של אישיות מפורסמת ולצידה ציטוט שאותה אישיות כלל לא אמרה, או שהוצא לחלוטין מהקשרו; חברה שבה אדם עוקף את חברו בתור לניתוח חשוב בעזרת קשרים.

בחברה שיש בה שאיפה אמיתית של "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ", מעשים מעין אלה נחשבים לרעים, ואדם הנתפס בהם משלם מחיר חברתי וחש בושה עמוקה. בחברת כחש היושרה והאמת מאבדות את זוהרן, ובמקומן עולה היכולת להסתדר בכל מצב ולמקסם אינטרסים. חברת קְדֹשִׁים תִּהְיוּ מובלת על ידי ערכים כגון: "לֹא־תַעֲשֹׁק אֶת־רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל, לֹא־תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד־בֹּקֶר; לֹא־תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל [...] בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ; לֹא־תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל־דַּם רֵעֶךָ [...] לֹא־תִשְׂנָא אֶת־אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת־עֲמִיתֶךָ [...] והשיא כמובן — וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יג–יח).

בחברת כחש כוח, כסף וכבוד נתפסים כערכים ראויים, והיכולת לתחמן הופכת למעלה.

האיסורים המופיעים לפנינו בלשון רבים כאיסורים כלל־חברתיים מזהירים אותנו מפני בנייתה של חברת כחש, וקוראים לנו לשאוף כל העת לחברת קְדֹשִׁים תִּהְיוּ.
מבוסס על פרק 439 – פרשיות אחרי מות קדושים: חברת כחש בהסכת היומי מקור להשראה>>

תמונה ראשית: בול ישראלי לכבוד חגיגות העשור להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם\ ויקיפדיה