רשע מלמעלה

בפרשת במדבר נערך מפקד האוכלוסין הגדול של בני ישראל לפי שבטים, אך שבט אחד נותר מחוץ לספירה. "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר: אַךְ אֶת־מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת־רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת־הַלְוִיִּם עַל־מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל־כֵּלָיו וְעַל כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ". (במדבר א, מח-נ) שבט לוי אינו נכלל במפקד הכללי, משום שאלוהים מייעד אותו לעבודת הקודש ומצווה לערוך לו מפקד משל עצמו.

ההחלטה שלא לספור את הלוויים יחד עם כלל העם נראית תמוהה. רש"י מצטט מדרש אגדה קדום המסביר שכך נהגו בלגיונו של המלך: מי שנשאו בתפקיד ממלכתי מיוחד זכו למעמד נבדל, ולכן הופרדו משאר העם. אולי צריך לקרוא לילד בשמו, זהו ניסיון להפוך את הלוויים למורמים מעם, להדגיש שאינם ככל השבטים. מנקודת מבט בת זמננו, הקצאת תפקידים על פי מוצא שבטי והפיכת קבוצה אחת לנבדלת ומרוממת הן כמובן החלטות בעייתיות, אך נראה שכך היה נהוג בעת ההיא. הפסוק: "וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת־הַלְוִיִּם עַל־מִשְׁכַּן הָעֵדֻת", נשמע כמו משחק מילים עם ההנחיה: "אֶת־מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד". אל תִפְקֹד אלא הַפְקֵד. בעל הטורים, פוסק ההלכה והפרשן יעקב בן אשר שכתב במאה ה-14, סבר שטמון כאן מסר רדיקלי בהרבה. הוא מצא שהמילה "הַפְקֵד" מופיעה רק פעם אחת נוספת במקרא. בתהילים קט מתאר בעל המזמור מציאות מדינית חברתית שבה מתנכלים לו ולבני ישראל, והוא מבקש מאלוהים לשים על חורשי הרעה רשע ושטן. ובאיזו מילה הוא משתמש? "הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל־יְמִינוֹ". (תהלים קט, א-ו)

בעל הטורים מעז להשוות בין המקרים וכותב כך: "הפקד את הלוים. ואידך הפקד עליו רשע. וזה הוא שאמרו: אין אדם נעשה שוטר מלמטה אלא אם כן נעשה רשע מלמעלה. וזהו הפקד את הלוים, שנעשו שוטרים, הפקד עליו רשע". (בעל הטורים על במדבר א, נ)

אם אדם נעשה שוטר למטה, זאת אומרת אם אדם נעשה בעל שררה בעולמנו, נושא בתפקיד ציבורי שיש בו כוח, אז הוא נעשה מיד רשע מלמעלה. היותו שוטר הופכת אותו בחשבונות של מעלה לרשע.

זו קביעה חריפה ביותר. ישעיהו ליבוביץ מסביר בספרו "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע" כי חז"ל ראו בשלטון כוח הכרחי, אך גם כזה שיש להתייחס אליו בחשדנות מתמדת. לדבריו, הסכנה אינה רק בשליטים מושחתים מסוימים, אלא בעצם הכוח השלטוני, עד כדי הטענה כי יש לחשוש מן “השליטים שהם רשעים באשר הם שליטים”.

בעל הטורים מפנה אותנו בסוגריים בפירושו למשנה במסכת אבות ולפירוש הרמב"ם עליה. המשנה אומרת: "שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות". (אבות א, י) הרמב"ם מסביר: "רשות היא השלטון. ואלו שלושת הציוויים יש בהם תיקון הדת והעולם, כי בהעדר מלאכה יצר מצבו ויגזול ויעשוק; ובבקשת השררה יבואו עליו נסיונות בעולם ורעות, כי יקנאו בו ויאיבוהו, ויפסיד דתו, כמו שאמרו: 'כיון שנתמנה אדם מלמטה - נעשה רשע מלמעלה'".

על-פי תפיסה חמורה זו עצם האחיזה בכוח וסמכות משחיתה את האדם. כפי שקבע לורד אקטון במאה ה-19: "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". איש מאתנו לא מחוסן מפני השפעת השררה. אחיזה בכוח, גם כהורה, כמורה, כמנהל, כמפקד, וודאי כמחוקק, כשליט וכשופט, נוטה להשחית.

הקשר בין הַפְקֵד אֶת־הַלְוִיִּם להַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע הוא שניצב בבסיס הרעיון המודרני המכונה "איזונים ובלמים". המשטר הדמוקרטי יודע: ככל שמרוכז יותר כוח במקום אחד, כך השימוש בכוח הזה בצורה לא ראויה יגדל. ניתן להתווכח מהי הדרך הראויה ביותר להפריד בין הרשויות וליצור את אותם מנגנוני בלימה, אך הניסיון לשחוק את האיזונים והבלמים ולרכז כוח רב בידי רשות אחת עלול להיות מסוכן מאוד, שהרי אין אדם נעשה פרנס מלמטה אלא אם כן נעשה רשע מלמעלה.
מבוסס על פרק 454 - פרשת במדבר: הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם בהסכת היומי מקור להשראה>>

תמונה ראשית: מניין בני ישראל\ ויקיפדיה