וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס

טקסטים מסופוטמיים שקדמו לתורה במאות ואף באלפי שנים מתארים סיפור מבול דומה מאוד לזה שמופיע בפרשתנו. השוני המרכזי בינם לבין הסיפור בתורה הוא סיבת המבול. בעוד שבמיתוסים האחרים נראה שמדובר באלים נקמניים שסובלים מהרעש שעושה האנושות, הרי שבתורה המניע למבול הוא מוסרי: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי־הִשְׁחִית כָּל־בָּשָׂר אֶת־דַּרְכּוֹ עַל־הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל־בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת־הָאָרֶץ" (בראשית ו, יא–יג).

מהו "חמס"? האם מדובר ברצח, אונס או עבירות מחרידות דומות? שורה של פרשנים, מספרות המדרש הקדומה ועד רש"י, מסבירים שחמס הוא גזל. החטא הגדול שבגללו מחליט אלוהים להשמיד את כל האנושות ואת כל בעלי החיים, חוץ מכמה נציגים נבחרים, הוא דווקא הגזל. בתלמוד אומר רבי יוחנן, בחצי פליאה חצי הטפה: "בא וראה כמה גדול כחה של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר: 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ'" (סנהדרין, קח ע"א). דור המבול עבר על כל העבירות שניתן להעלות על הדעת, אבל אלוהים איכשהו הכיל את הכול, ודווקא הגזל היה הקש ששבר את גב הגמל. מדוע דווקא עבירה זו נתפסה כחמורה כל כך בעיני הפרשנים?

אני מבקש לצעוד בעקבות מדרש בראשית רבה כדי לפענח את הדבר. המדרש מבחין בין סתם גזל לבין סוג של גזל המכונה "חמס": "אמר רבי חנינא חמס אינו שוה פרוטה, וגזל ששוה פרוטה" (בראשית רבה, פרשה לא). אם כך, התמיהה שלנו רק גוברת. אם "חמס" הוא גזל בקטנה, גזל של דברים מזעריים, מדוע דווקא בגללו נחרב העולם? התשובה נמצאת בהמשך המדרש: "וכך היו אנשי המבול עושים - היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים, והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם עשיתם שלא כשורה, אף אני אעשה עמכם שלא כשורה" (שם).

המדרש מביא דוגמה: מישהו היה שם סל מלא תורמוסים בחוץ, כנראה כדי למכור אותם. החוק אוסר כמובן לקחת מהסל בלי רשות, אבל אם לוקחים ממש טיפונת, פחות משווה פרוטה, אי אפשר להעמיד אותך לדין על כך. אנשי אותו הדור היו באים בהמוניהם, וכל אחד היה לוקח רק כמות מזערית, פחות משווה פרוטה. התוצאה הייתה שבעל התורמוסים איבד את ממונו ופרנסתו, מבלי שניתן היה להפנות אצבע מאשימה לאיש.

החברה של דור המבול אינה סובלת מכמה משפחות פשע כבדות. מה שמקריס אותה הוא המוני אנשים נטולי אכפתיות ורגישות, שמנצלים פרצות בחוק ומאמללים את חבריהם. "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס". מהמשך המדרש ניתן להבין שמי שאמור היה להגן על האיש הנחמס הם הדיינים, כלומר מערכת המשפט. השופטים היו צריכים לוודא שדברים שאינם סבירים לא יתרחשו בחסות החוק, שלא יהפכו את החוק לקרדום לחפור בו, לנצל אנשים, לפגוע בהם ולהרוס את היחסים החברתיים. המבול מגיע בגלל חברה מושחתת שלא השכילה להעמיד מערכת משפט שיש לה החירות להגן על האזרח מעבר ללשון החוק היבשה.

אני חש שלא נכון לסיים בלי להעיר משהו על המשמעות המזוויעה הנוספת שקיבלה המילה "חמס" בימינו. אומנם אין קשר בין המילה "חמאס" בערבית למילה "חמס" בתורה, והן רק נשמעות זהות, אך כיהודי־ישראלי לא אוכל יותר לשמוע את המילה הזו בלי לחשוב על אירועי שבעה באוקטובר. החמאס הוא דוגמה חיה לפשעים שנעשים בשם אידיאולוגיה. לפנינו אם כך, פרשנות ישראלית חדשה למילים: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס." כאשר מתמלאת הארץ בתנועות אידיאולוגיות קנאיות שמבצעות פשעים בשם האלוהים והצדק, אז עלול להגיע "קֵץ כָּל־בָּשָׂר".

מבוסס על פרק 542 – פרשת נח: חמס בהסכת היומי מקור להשראה

תמונה ראשית: הנבואה על המבול \ ויקיפדיה