ניכור לעת זקנה

לעיתים סכסוכים בין בני זוג מביאים לכך שאחד מהם מסית את ילדיו נגד ההורה השני. מצב זה מתואר בספרות המשפטית כ"ניכור הורי". ד"ר ענת ליפשיץ מתארת תופעה דומה שבה אדם קשיש מוסת נגד אחד או יותר מילדיו. על פי רוב יהיה זה אחד הילדים הבגירים של אותו קשיש, שיתקרב אליו מאוד, לעיתים עד כדי יצירת יחסי תלות, ואז יסית אותו נגד אחיו. לעיתים אף קורה שהוא ממש מנתק אותו מהם. ליפשיץ מכנה במאמריה תופעה זו "ניכור לעת זקנה".

בדרך כלל לתופעה זו יש שלושה מאפיינים: סכסוך מר בין הצאצא המנוכר ובין הגורם המנכר; היווצרות יחסי אמון מיוחדים בין הזקן ובין הגורם המנכר; שינוי משמעותי ביחסו של ההורה הזקן לשאר ילדיו. אחת ההשלכות של מצב זה תהיה לרוב שההורה הזקן ישנה את צוואתו ויוריש את כל אשר לו לאותו ילד מניפולטיבי שניכר אותו משאר ילדיו.

מקרים מעין אלה מגיעים מעת לעת להכרעת בית המשפט. בני המשפחה הכואבים טוענים שהופעלה על המנוח השפעה בלתי הוגנת ודורשים את ביטול הצוואה. הם אינם טוענים שההורה הזקן לא היה צלול בדעתו כאשר שינה את צוואתו, אלא שמבחינה רגשית ותקשורתית הוא היה נתון לשליטה ולמניפולציה שגרמו לעיוות של רצונו האמיתי. אלו מקרים סבוכים להכרעה.

דומני שהדוגמה החריפה ביותר בתורה לניכור לעת זקנה נמצאת בפרשת השבוע שלנו. בפרשתנו הגורמים המנכרים יודעים שהם לא יצליחו לגרום לאבא להפסיק לאהוב את בנו, ולכן הם נוקטים שיטות אחרות, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון, הפעלת השפעה בלתי הוגנת, עד כדי רמייה, על האב, כדי שישנה את צוואתו.

התורה מעידה שהאהבה בביתם של יצחק ורבקה לא הוענקה באופן שווה: "וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב" (בראשית כה, כח). אחרי שנים של אהבה לא שוויונית, יצחק מזדקן ומאבד את מאור עיניו. יצחק חש שלא נותר לו עוד הרבה זמן לחיות, ומבקש מעשו לצאת לשדה לצוד לו מעט ציד, כדי שיוכל להתפנק על ארוחה טובה. עשו יוצא לקיים מצוות כיבוד הורים, והגורמים המנכרים – אימו ואחיו – מנצלים זאת ונכנסים לפעולה.

רבקה מורה ליעקב להביא לה שני גדיי עיזים כדי שתכין מטעמים ליצחק; היא מלבישה את יעקב בבגדי עשו ואף שמה "עֹרֹת גְּדָיֵי עִזִּים עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו", כדי שאם יצחק ימשש אותו, הוא ירגיש שעיר כמו אחיו. יעקב נכנס אל אביו עם הארוחה ומתחיל לשקר: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאׇכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ. וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו? וַיֹּאמֶר אָנִי" (שם כז, יח-כג).

יצחק מברך את יעקב, המקבילה לירושה דאז, בחושבו שהוא מברך את עשו. בבית משפט בימינו די היה להוכיח זאת כדי לבטל את תוקפה של הצוואה, אך בימים ההם את הנעשה אין להשיב. עשו חוזר מהשדה, מגלה את התרמית הגדולה, פורץ בבכי ומתכנן להרוג את אחיו אחרי שיצחק ילך לעולמו. השמועה על כך מגיעה לרבקה, והיא מיד מפעילה מניפולציות נוספות על יצחק ומשכנעת אותו לשלוח את יעקב הרחק משם כדי למצוא אישה בפדן ארם.

ניצול קשישים הוא אחת התופעות המכוערות והמרושעות ביותר שיש. לצערנו, תופעה זו נפוצה מאוד בישראל בקרב חברות עסקיות מסוימות וכמובן בקרב נוכלים, אך ניתן למצוא אותה גם בתוך משפחות. תופעת הניכור לעת זקנה מאיימת על כל המרקם החברתי שלנו. ייתכן שאם נהיה מעט יותר ערניים לתופעה ולהשלכותיה, נוכל בחלק מהמקרים למנוע אותה או לסייע לקשיש ברגעי האמת, כדי שלא יוכלו לתמרן ולנצל אותו. הלוואי שנצליח.

*בהכנת המאמר נעזרתי במאמרה של ד"ר ענת ליפשיץ "ניכור לעת זִקנה כהשפעה בלתי הוגנת", הארת דין, כתב עת משפטי מקוון של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, גיליון יד.

 מבוסס על פרק 562 – פרשת תולדות: ניכור לעת זקנה בהסכת היומי מקור להשראה>>

תמונה ראשית: יעקב מוכר את בכורתו לעשיו בעד נזיד עדשים\ ויקיפדיה