"אני מאמינה בדואר ישראל": שירה כדיאלוג

כל שיר הוא מכתב. הוא נכתב תחילה בינינו לבין עצמנו, אחר כך אנחנו מקפלים את דף הנייר, מכניסים למעטפה ועליה כותבים: לכבוד גברת/אדון, מען לא ידוע, העולם. סוגרים מהר – כי שיר הוא סוד. מלקקים את הבול. נזכרים בפלובר, שבאוגוסט 1846 כתב ללואיז קולה: "מכתב הוא כמו נשיקה: האחרון הוא תמיד המשובח מכולם". יש מישהו בצד השני שמחכה למכתב שלנו. הוא יקבל אותו (אני מאמינה בדואר ישראל), יקרא בו מתחילתו ועד סופו (שירה היא מעשה של תקווה, של אמון), והשיר שלנו יקום גם אצלו.  

במפגשים נדבר על שירה כדיאלוג ועל דיאלוג בכתיבה. המפגש הראשון יוקדש לשירי מכתב: נקרא שירי מכתב ונכתוב מכתבי שיר. במפגש השני ננהל דיאלוג ער עם המשוררים הקונספטואליים, שהאמינו שכל העולם הוא מגרש המשחקים של היצירה והשאירו עבורנו הוראות הפעלה מדויקות. במפגש השלישי נתנסה בשלל טכניקות של שירת דיאלוג שיתופית, בהשראת משוררי הרנגה היפניים.  

ענת לוין היא משוררת, סופרת ועורכת. חיברה שלושה ספרי שירה וספר פרוזה אחד. זכתה בפרסים ספרותיים שונים, בהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס משכנות שאננים לפרוזה עברית ואחרים.  

שלושה מפגשים מדי שבועַיים בימי רביעי, החל בד בטבת | 24.12 | 19:00 | בבית אבי חי  

• שיתוף
• הוספה ליומן
  Outlook Calendar (.ics) Google Calendar
• הרשמה לאירועים דומים