ראשית הקבלה: חשיבה מחודשת

ספרות הקבלה נחשבת לבעלת תכנים מיתיים נועזים וסודיים, המלווים בשמועות על האיסור ללמוד אותה בגיל צעיר. נועזותה וחריגותה של הקבלה הובילו חוקרים רבים מאז המאה ה־19 ועד היום לשאול: מהי ראשית הקבלה? מהיכן צמחה ומהם מקורותיה הרעיוניים? 

בסדרת השיעורים ננתח שאלות יסוד אלו מחדש. נראה כי עוד במאה ה־13 לספירה החלו כמה כותבים יהודים לפתח תפיסות של אלוהות בעלת עשר ספירות. אולם בניגוד לתפיסה הרווחת כיום, הם עדיין לא ידעו שהם מקובלים. גם נושאי היסוד המיתיים שיפותחו בתורות ספירתיות מאוחרות יותר, כמו האלוהות הנשית – השכינה, או מעמדו של הסטרא אחרא, לא עמדו אז במרכז העניינים. נלמד כיצד התורות הספירתיות התפתחו במידה רבה משום שהחכמים שפיתחו אותן קיבלו, גם אם לא באופן מלא, כמה רעיונות פילוסופיים יהודיים מימי הביניים – ובראשם מעמדו הנשגב והנסתר של האל, והאיסור להתפלל למלאכים. 

במהלך הסדרה נקרא במקורות פילוסופיים וספירתיים שנכתבו בסוף המאה ה־12 ובתחילת המאה ה־13, ובהם כתביהם של יעקב בן ששת, אשר בן דוד, עזריאל מגירונה, עזרא בן שלמה והרמב"ן. נראה מהן שאלות היסוד הדתיות שעניינו אותם, וכיצד המערכת של עשר הספירות הייתה להם לעזר. 

פרופ' צחי וייס הוא חבר סגל במחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות באוניברסיטה הפתוחה. הוא מחברם של ספרים ומאמרים רבים בנושאי מיסטיקה יהודית וספרות עברית. ספרו החדש, "ראשית הקבלה – חשיבה מחודשת", רואה אור בימים אלו בהוצאת מוסד ביאליק.