עליות לרגל (pilgrimages) למקומות קדושים הן תופעות פופולריות ומרובות-משתתפים המוכרות מתרבויות ודתות רבות ושונות לאורך ההיסטוריה. ביהדות, המושג "עליה לרגל", שמקורו כמובן בציווי לפקוד את בית המקדש בשלושת הרגלים, משמש כיום במשמעות רחבה: ביקורים בקברי צדיקים, בדרך כלל ביום הפטירה ("הילולה"). בישראל של ימינו מספרי המשתתפים בהילולות המרכזיות גדלים משנה לשנה. עם זאת, תופעות פולחניות אלה אינן מוזכרות כמעט במקורות יהודיים באלף הראשון לספירה.
הילולת רשב"י במירון בל"ג בעומר שחלה השבוע, היא עיתוי מתאים במיוחד לדיון רחב בעליות לרגל ופולחני צדיקים. מתי חודשו פולחני הקדושים בישראל? מה מקומן של עליות לרגל בחיי הפרט והקהילה? ומה לגבי קברי "קדושים חילוניים?" בסדרה נדון בהיווצרותן, מהלכן וגלגוליהן של מסורות כאלה, ישנות וחדשות. נראה את חשיבותן של דמויות הצדיקים כמתווכות בין האל לאדם, ושל ההתכנסויות כמחזקות תחושת קרבה ואחווה. נדון בהילולות מרכזיות בישראל בימינו (רשב"י, בבא סאלי, רחל אימנו ועוד), ונבחן את המקבילה לפולחני הצדיקים באידיאולוגיה הציונית.
יורם בילו הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא כיהן כנשיא האגודה האנתרופולוגית הישראלית וכראש המחלקה לפסיכולוגיה והרשות לתלמידי מחקר באוניברסיטה העברית. תחומי התמחותו הם אנתרופולוגיה פסיכולוגית, אתנו-פסיכיאטריה, דת עממית וקידוש המרחב בישראל. בתשע"ג זכה בפרס ישראל בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ובתשע"ה נבחר לאקדמיה הישראלית למדעים.
