הירושות שלי

זהו סיפורו של הרב יוסף קאפח (תימן 1917– ישראל 2000), דיין וחתן פרס ישראל, שתרגם את כתבי הרמב"ם ופירש את ספרי הרס"ג, רבינו בחיי ועוד רבים. הסיפור מובא מנקודת מבטה של נכדתו עינת, במאית הסרט, שמרגישה כי סבה הוריש לה ירושות מיוחדות ועליה לחלוק אותן עם הציבור, ובכך לשפוך אור מיוחד על מפעלו.

בסרט נחשפת מחלוקת רבת שנים בין שני פלגים ביהדות תימן – הדרדעים, שעמם נמנה קאפח, והעיקשים. מדובר בסכסוך דתי במקורו, שתפח עם השנים והגיע לכלל חרמות, נידוי, קללות ואף אלימות פיזית בין הפלגים. את פלג הדרדעים ייסד הרב יחיא קאפח, סבו של יוסף. שהיה רב חשוב ומכובד בקהילה היהודית בתימן בתחילת המאה העשרים. הוא הקים בית ספר ייחודי וחדשני לאותה תקופה, שהתאפיין בפתיחות והשכלה לצד לימודי תורה וקודש. שמו של בית הספר, 'דור דעה', הוא המקור לכינוי 'הדרדעים'. בספר שכתב הרב יחיא 'מלחמות ה'', הוא יוצא נגד לימודי קבלה וספר הזוהר וטוען שהלומדים אינם מבינים את מה שהם קוראים ושהדבר אסור בתכלית. 'העיקשים' כעסו מאוד על פסיקה זו ובעקבות המחלוקת הקשה הם גרמו למאסרו של הרב יחיא ובהמשך למותו, ואף למאסרו של נכדו הצעיר יוסף, ממשיכו ויורשו (הוריו של יוסף נפטרו בגיל צעיר). במשך כל חייו של הרב יוסף נמשכה מלחמה זו; הם התנכלו לו בכל דרך אפשרית - ניסו למנוע ממנו לשמש כדיין בבית הדין, ומלקבל את פרס ישראל לספרות תורנית. אך על אף זאת הרב קאפח, שהיה מוערך מאוד על הציבור שימש כדיין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים ואף היה נשיא הקהילה התימנית בירושלים. גישתו הדתית הייתה רציונליסטית כתפיסת הרמב"ם, ובפסיקות הלכתיות הוא תמיד דרש מתוך ביקורתיות רבה את קול ההיגיון.

הבמאית מתחקה אחר עברו של סבה בעיקר בעזרת רעייתו, סבתה - הרבנית ברכה קאפח, אישה יוצאת דופן בזכות עצמה שאף היא קיבלה פרס ישראל על מפעלי הצדקה הגדולים שייסדה. זהו סרט אישי מאוד, השוזר את ילדותה של הבמאית בצל הסב החשוב וחושף את עובדת היותה רווקה כחלק בלתי נפרד מהסיפור.

ז'אנר: דוקומנטרי | ישראל 2008 | 57 דקות | עברית | בימוי: עינת קאפח | הפקה: משה אלפי
עבור הרשות השנייה בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וקרן אבי חי