שיר לזכר השבת

מתוך המופע "שממל @ דודו זר", שנערך ב-15.12-2012

מעשייה לזכר השבת

אזנו לי אוזן רובוטי,
שותפי זיעה וצלם,
ואספר לכם את מעשהו של התלם:
המישור המבוצבץ
דרכו כולנו מציצים
להשרות סיכוי אושרנו
בסירם של אחרים.
זה שהיום הוא תלם
היה פעם גבעה
של פרחים ושל עצים
וחלומות לחפירה.
 
יהודי אחד
חכם אחד
הגיעה לגבעה
בעוד הוא צד חמצן
מעד אפו למחשבה:
הארץ מתרחבת
האוויר בה מתכווץ
הרי שכל אזרח זקוק עכשיו לעץ
אם לחסום בו את הדלת
או לשרוף בתי שכנות
או לבנות לו בו רפסודה
לשיוט אל הפספורט.
אז הוא עלה על הגבעה
והוא כרת את העצים
והוא נפל לבור עמוק
של ינים ודולרים, לירות סטרלינג ורובלים
ולא הצליחו לחלץ אותו משם.
 
יהודי אחר
חכם אחר
שמע על היוזמה
ואץ לעוץ לו עץ
אך הגבעה כולה פריחה.
הארץ מתרחבת
הזמן בה מתלקח
הרי שכל אזרח זקוק עכשיו לפרח.
אם לסתום ריחות בבית
או לשמח אודי שכנות
או לתפוס על החכה
ולדוג כלת פספורט.
אז הוא עלה על הגבעה
והוא תלש את הפרחים
והוא נפל לבור עמוק
של ינים ודולרים, לירות סטרלינג ורובלים
ולא הצליחו לחלץ אותו משם.
 
יהודי שלישי
חכם שלישי
ביקש לגמוע צוף
כך הכריז כשמול לועו
פרח גבנון חשוף:
הארץ מתרחבת
כל נביא בה מיובא
אם אין עצים ואין פרחים
ניקח את הגבעה.
כי גם אם נשרף הבית
וגם אם שותלים שכנה
לזה וגם לזה
מדממים פה אדמה.
אז הוא עלה על הדיניין
והוא ערף את הגבעה
והוא נפל לבור עמוק
של ינים, ודולרים, לירות סטרלינג, ורובלים
ולא הצליחו לחלץ אותו משם.
 
כשהגיע אל התלם
היהודי הרביעי
במקום גבעה ועץ ופרח
נח שסע שבילוני.
הארץ מתרחבת
וכבר השתבל בה שביל
אם הדרך סלולה
ירשרשו בה אזרחים.
כי כשיהודי אחד
נופל לאיזה בור
כל השטעטל ישלמו
בשביל הזדמנות לחפור.
אז הוא טיפס לבור עמוק
והוא טמן בו את רובו
והוא ביצבץ החוצה יד
לגבות ינים, ודולרים, לירות סטרלינג, ורובלים
מכל אחד שיעבור שם אחריו.
 
וזהו רובוטי
כל מעשהו של התלם
שנטיות רגלינו
משמשות לו אבני גלם
למישור המבוצבץ
דרכו אפינו נתחבים
בבואנו ללחך עקבותיהם של אחרים.
אז סיקלו מוסריכם
ושמעו עדות הדיוט:
במקום שבו נסלל כבר כביש
אין טעם לחפש בורות.