המלך הוא עירום

מאוד יפה הקטע הזה של בית מלוכה. נראה לי כי ישראלים לא מעטים שצפו בפאר ובארגון שאלו את עצמם האם כל הסיפור הזה עם האצ"ל והלח"י היה הכרחי. אני חושב שיש לי כמה שאלות קשות לסבא שלי. באמת, למה סילקנו את החבורה המנומסת הזו? האם יותר טוב לנו עם שרה וביבי? מאידך,  אולי גם נינט היא איזו סוג של סינדרלה לעניים.

גם אצלנו, יש כמה דרכים להפוך למלך (ישראל). המועמדים בוודאי ישמחו לשמוע כי אף אחת מהן אינה כרוכה בתהליך מיון לשם בדיקת התאמה לתפקיד. ראשית, נסה לשכנע את הסובבים אותך כי האל בחר בך כמו שאול או דוד. אפשרות נוספת תהיה להטיל את המשימה על אמך כפי שעשתה בת שבע עבור בנה שלמה. לבסוף, תמיד יש אפשרות לחסל את המלך הקודם, כפי שעשה למשל יהוא בן-נמשי (ואז לשכנע את הסובבים אותך כי האל בחר בך). אז למה לא באמת? לא מגיע לנו מלך, מלכה או לפחות סינדרלה?

משיכה לסיפורי אגדות. בקינגהאם (cc-by-Spakhrin)

כדאי לשים לב, שיש כמה הבדלים בין עולם האגדות ובין המוצג על המרקע במציאות המאכזבת. באגדות, למיטב זכרוני, אין מפזרים הסוסים את גלליהם בכניסה לארמון. במקור, איש  גם לא חייך כשצפה במיסטר-בין שנכח בין המוזמנים ותהה: האם יקום לנגוח שוב במלכה. בסיפור האמיתי אף לא שודר מקבץ פרסומות לפני הנשיקה המלכותית. ועדיין, הדמוקרטיה אינה סקסית בהשוואה למלוכה. זו שיטה בעלת צליל יווני נכרי המעורר אנטגוניזם, במיוחד עבורנו, יהודים בעלי מסורת מלוכה עניפה שמאסו ברפובליקת הפלאפל.

הרי כבר שמואל הנביא הזהיר את בני ישראל ב"משפט המלך" מפני מוסד המלוכה. הוא אמנם היטיב להתנסח, אך במבחן התוצאה עמד העם על כך כי ימונה מלך לאלתר. מסתבר ששום דבר לא השתנה. יש שאינם מבינים כי הדמוקרטיה אינה שיטה גרועה אלא "השיטה הגרועה פחות".

כל זאת לא משכנע אנשים רבים מדי, שבאמת סבורים שבית מלוכה הוא דבר ראוי ואף הכרחי. ספרות תורנית עניפה עוסקת ב"תורת המלך" ושאלת זהותו ובשאיפה לבואו של "מלך המשיח". אחרים אינם משתוקקים דווקא למונארך, אלא סתם כמהים לאיזה "מישהו חזק שיעשה פה סדר". יש אפילו המקיימים "חצרות מלוכה" הלכה למעשה, כשהם ממנים בשר ודם שיצווה עליהם מה מותר ואסור. לא לחינם שקולים משחקי "הרבי אמר" למשחקי "המלך אמר".

קיים אצלנו איזה געגוע למלך, במיוחד מצד אלו שמעולם לא חיו תחת שליט אבסולוטי. אך אלו השואפים למלוכה אינם עושים זאת מטעמים דתיים, כפי שהם מנמקים, אלא משום חולשת הנפש. ישנם שפשוט קשה להם להתמודד עם המציאות והם מעדיפים איזה יורש עצר שיעשה זאת עבורם. שוב הפחד המוכר מן החירות ומחופש המחשבה.

אז בין האגדה של "מלך המשיח" לזו של שלטון העם, אני בבירור בוחר באגדה של הרצל. כמי שקנאי לחירותו, אני מעדיף את הדמוקרטיה הדהויה שלנו עשרות מונים על חפתיו הנוצצים של איזה מלך. נכון שהחתונות המלכותיות מאנגליה נראות טוב בהרבה מטקסי הבת-מיצווש שלנו. אבל יודע כל יהודי שכלל אין מדובר בתחרות הוגנת. זו חכמה קטנה מאוד להצליח לארגן חתונה שנעדרת ממנה החותנת.