הרוע לעולם לא יוצא לחופשה

אירועי סוף השבוע באיתמר, שבהם נרצחו חמישה בני משפחה אחת, הדהימו את כולנו. השאלה איזה אדם מסוגל לרצוח בדם קר פעוטה בת ארבעה חודשים מענה אותנו, וגורמת לנו להגדיר את הרוצח "מפלצת". הבעיה היא שהטענה הזו לא מסבירה אירועים איומים אחרים, כמו רצח הארמנים על ידי הטורקים, השמדת בני הטוטסי ברואנדה, רצח העם בדארפור והילולת הדמים שנערכה בשטחי יוגוסלביה לשעבר. בכל אחד מהמקרים הללו נרצחו באכזריות חייתית לא רק מבוגרים אלא גם ילדים ופעוטות, שחטאם היחידי היה שיוך אתני לא נכון. גם בימינו מגלים עמים שיא בלתי נתפש של אכזריות, ולא מדובר במטורף בודד אלא במאות אלפי רוצחים.

מי אחראי על הרוע? מפגינה לאחר הרצח באיתמר (פלאש90)

לדיון בדף הפייסבוק

הרוצחים האלה אינם מפלצות, אלא בני אדם. הלוחמים האמריקאים שטבחו בבני שבט האפאצ'י היו אנשים מיושבים בעלי משפחות, שידעו בדרך כלל להבחין בין טוב ורע. אנשי פלוגות הסער של ה-SS לא היו קנאים מטורפים חסרי היגיון, אלא בוגרי מיטב האוניברסיטאות ונחשבו לעילית העם הגרמני.

אם כך, הרוע האנושי אינו תוצאה של התקף טירוף מקרי של בודדים, אלא תוצאה של היכולת שלנו להבחין בין טוב לרע. לא כל אדם נקרא לבחור בין אפשרויות קיצוניות של מעשה טוב או רע, אולם האופציה הזו קיימת בתוך טווח הבחירה האנושית והיא זו שנותנת לאנושות את היכולת ליצר פסגות של מעשים טובים או להוריד את כולנו לדיוטא מוסרית תחתונה.

לרובנו קשה לעכל את האמת הזו, בגלל האחריות האדירה שהיא מטילה עלינו כבני אדם. ההבנה שאת הרוע הגדול ביותר בעולם לא מחוללים שדים, חייזרים או מפלצות - אלא בני אדם - מחייבת את האנושות לעמל מתמיד של חינוך לערכים חיוביים ולמלחמה מתמדת ברוע שטמון בנו.

ההכרה שבעולם משוטטים היטלרים ששואפים לייצור הילולות דמים נוספות דורשת מבני האדם לצאת מהבועה ומסבלות היום-יום שלהם ולקחת אחריות אמיתית על העולם שבו אנו חיים. כפי שמוכיח הרצח באיתמר, הרוע לא יוצא לחופשה בגלל שלנו קשה להילחם בו. להפך: אם אנחנו לא נצא להלחם ברוע, הרוע יילחם בנו ויגבה מכולנו מחיר איום על הנאיביות ועל העצלנות הרוחנית של כולנו.

כתב: אסף גולן
למאמרים נוספים בדף הפייסבוק