אחד משני פרקים העוסקים בדמותו של בנימין זאב הרצל. בפרק הזה משתתפים אלי אשד, סופר עיתונאי וחוקר תרבות; ד"ר מור אלטשולר, היסטוריונית, ואילן גור-זאב, פילוסוף לחינוך באונ' חיפה.
(קטע מתוך הפרק על הבעל שם טוב)
ז'אנר: תוכנית אירוח | ישראל 2007 | 30 דקות | בימוי: רובי פודגור | הפקה: שידורי קשת
תקציר :
הסדרה 'המהפכנים' מספרת את סיפור חייהם ומפעלם של גדולי האומה, שחוללו שינוי ומהפכה בעולם היהודי. גיבורי הסדרה נבחרו מתקופות שונות ומתחומי עשייה שונים, מאברהם אבינו ודוד המלך ועד זיגמונד פרויד, ברוך שפינוזה או רחל המשוררת. המנחה, קובי אריאלי, מארח בכל פרק מומחים המסייעים לו להבין את הדמות הנדונה ולעמוד על ייחודה.
בפרק על בנימין זאב הרצל משתתפים אלי אשד, סופר עיתונאי וחוקר תרבות; ד"ר מור אלטשולר, היסטוריונית, ואילן גור-זאב, פילוסוף לחינוך באונ' חיפה.
בנימין זאב (תיאודור) הרצל היה עיתונאי, משפטן, סופר, מחזאי ופוליטיקאי יהודי, יליד בודפשט. הוא זכה בעם ישראל לכינוי 'חוזה המדינה' בשל הצלחתו לתכנן ולסחוף אחריו ציבור שלם לכיוון התנועה הציונית. הוא היה הוגה רעיון הציונות המדינית ומייסד הציונות כתנועה לאומית מדינית.
אלטשולר ואשד טוענים שהרצל היה המנהיג הציוני הבכיר המשמעותי ביותר במאתיים השנים האחרונות, ואף שטעה בכמה דברים קטנים, סיפור המהפכה הציונית הוא סיפור הצלחה.
גור זאב טוען לעומתם שהרצל ביקש רק נורמליזציה ושאף שהיהדות תחזור אל ההיסטוריה החילונית. הוא היה שייך לאווירה האירופית של אותו זמן, שהייתה רומנטית, לאומית וקולוניאליסטית, ונתן לכך ביטוי בהקשר היהודי הספציפי. הוא כל כך הצליח עד שכמעט איים על מהות היהדות. הנירמול של ישראל כעם בעמים, החיבור לתשוקה ולכוח, להצלחה ולשליטה, קרוב יותר לברבריזציה של היהדות מאשר להצלחה רוחנית מהסוג שהוא התיימר לה. לטענתו, הרצל הצליח במובן אחד אבל נכשל במובן אחר.
דיון מעניין הוא בשאלה האם הרצל התבסס על תפיסה יהודית גאולית, או שהוא המציא משהו חדש. גור-זאב טוען שהרצל ראה את מצוקת בני עמו וחיפש פתרונות לעם היהודי. הוא לא שלל פתרונות מקוריים ביותר כמו התנצרות המונית של היהודים או דו קרב שיכריע את גורל העם, וכן את האפשרות של הקמת מדינה יהודית באוגנדה. לדעתו, הרעיונות הללו מוכיחים כי מניעיו של הרצל לא היו יהודיים גאוליים אלא הם נבעו מחיפוש פתרון מיידי לבני עמו (דבר שבדיעבד יכול היה לגרום להכחדת העם) אלטשולר מסכמת שהרצל לא היה מושלם, אבל בעולם היהודי הגיבורים אינם מושלמים, הם מלאי פגמים. אך אי אפשר להתכחש להצלחתו של המפעל הציוני כהגשמת חלום של דורות רבים.