הצפייה בסרט על מצפונכם

לאחר ש"כלבת" לקח את הקולנוע הישראלי לז'אנר האימה, מגיע "התפרצות X" של איתן צור ומנסה לעשות מותחן פסיכולוגי ישראלי. כמו במקרה של "כלבת", הניסיון לפרוץ את המסגרות המקובלות של הקולנוע המקומי ראוי לכל שבח. על התוצאה אפשר להתווכח.

זה מתחיל כמו עוד דרמה משפחתית מהסוג שראינו אינספור פעמים בווריאציות שונות, עם זוגיות מתמוטטת וגבר כריזמטי שנכנס לתוכה בסערה. אילן בן נתן (יוסי פולק), פרופסור לאסטרופיזיקה בטכניון, נשוי לאשה נאה (מלאני פרס), שבמקרה צעירה ממנו בכמה עשורים טובים. היא בת 28, היא נראית מצוין, וייתכן מאוד שזה מתכון לאסון. ייתכן שהחשד המקנן בלבו של גבר מבוגר, שבת זוגו הצעירה והיפה תרעה בשדות זרים, הוא בלתי נמנע. אילן חושד באשתו, ולא בטוח שלשווא.

מלאני פרס ויוסי פולק. צילומים: יח"צ

אלא שבשלב מוקדם חושף הסרט את קלפיו ונהפך למשהו אחר לגמרי. במקום דרמה על זוג נשוי המתמודד עם קשיי הנישואים ועם פער הגילים, על בגידות ועל אהבה, אנחנו מקבלים מותחן פסיכולוגי: קנאתו של אילן מעבירה אותו על דעתו והוא מבצע אקט הרה אסון. יתרת הסרט מוקדשת למעקב אחר נעמי והשפעות המשבר עליה, ובעיקר אחר אילן, הנקרע בינו לבין עצמו (ובינו לבין אמו, בגילומה של אורנה פורת) בייסורי מצפון.

"התפרצות X", המבוסס על ספרה של עדנה מזי"א (שגם כתבה את התסריט), אינו מתרחש בתודעתו הנטרפת של אילן. האירועים שמובילים אותו למעשהו ברורים ומפורשים, אין כאן חשד או צל של חשד. העובדות ידועות, לו ולנו. בכך מפספס הסרט את הפוטנציאל הגדול והמעניין שבו - לתהות על החשד המנקר תמידית בלבו של גבר מבוגר שאשתו הצעירה היא, כפי שאומרת אמו, פרח שלא ישאר בלי מים זמן רב גם בלעדיו.

לא מנצל את הייחוד הראשוני שלו

התופעה של גבר מבוגר ומצליח הנשוי לאשה יפה וצעירה ממנו בשנים רבות מוכרת לנו. גם הצופה מהצד ודאי שואל את עצמו לא פעם מה טיב היחסים בין בני הזוג, ובעיקר עד כמה היחסים האלה מבוססים על כנות ועל אהבת אמת. האם מישהו מאתנו מאמין שדוגמנית "פלייבוי" אנה ניקול סמית, בהיותה בת 26 ובשיא אונה, אכן אהבה את הגבר שלו נישאה – ג'יי הווארד מרשל בן ה-89, שהוריש לה עם מותו, כעבור שנה, מיליונים? אולי מרשל האמין. ואולי רק רצה לבלות בשנה האחרונה לחייו.

עיסוק כזה בפער הגילים במסגרת ז'אנר המותחן הפסיכולוגי יכול היה להניב תוצאות מרתקות. אבל העובדה שהסרט בוחר להשיב מיד לחשדות מאיינת את הפוטנציאל. תחת זאת נהפך הסרט למותחן סטנדרטי על פושע שמצפונו מייסר אותו ועל זוגיות במשבר, מבלי לנצל את הייחוד הראשוני שלו. גם העובדה שמדובר במדען, כלומר אדם רציונלי לעילא שנסחף לפעולה אמוציונלית אינסטינקטיבית, לא זוכה לטיפול הראוי.

העיסוק בפער הגילים היה מייחד את "התפרצות X" לא רק לעומת מותחנים דומים מסוגו, אלא לעומת שני מותחנים ספציפיים שהסרט מגלה אליהם דמיון מחשיד: "האשה הבוגדת" של קלוד שברול מ-1969, והרימייק האמריקאי שביים אדריאן ליין ב-2002, "בוגדת".

העובדה שגם הטיפול בדמויות אינו מהמשובחים, על אף אופיו הקאמרי של הסרט, לא מסייעת ל"התפרצות X" להעמיק את רבדיו הפסיכולוגיים כפי שאפשר היה לצפות. דמותה השטוחה מדי של נעמי ורפרופיו התמוהים של אילן בין חמלה, בושה, התעללות ואלימות, מקשים להפיק תובנות כלשהן, שהסיפור בוודאי מבקש ללמד על גיבוריו (ובהשאלה, על הטבע האנושי).

ייאמר כי זהו מותחן דרמטי לא רע בכלל, שאיתן צור (במאי טלוויזיה מוערך שזה לו סרטו הראשון) מביים במיומנות. הוא שומר על טון מינורי ומגולל עלילת מתח ודרמה משפחתית מבלי לגלוש למלודרמטיות, ואף קורץ מפעם בפעם בהומור, בעיקר באמצעות דמותה של האם הייקית, היפוכה קר הרוח והצלול של האם ההיסטרית הקלאסית. אך הנושאים המעניינים שעולים תוך כדי הצפייה בו כמעט לא זוכים לטיפול הראוי להם. 

התפרצות X. בימוי: איתן צור. תסריט: עדנה מזי"א. שחקנים: יוסי פולק, מלאני פרס, אורנה פורת, רמי הויברגר.