למי אכפת?

מי שמכיר היטב את ישראל ואת התפוצה היהודית יודע כי על שני חלקים אלה של העמיות היהודית (Jewish Peoplehood) עברו ועוברים שינויים מהותיים מאוד. אמנם השינויים העכשוויים בשתי ישויות אלה של האומה אינם מהפכניים ודרמטיים - הם החלו עוד בשנות השבעים של המאה העשרים - אך יש להם השפעה על העמיות היהודית כולה, ויהיו להם השפעות לא מעטות על עתיד הלאום היהודי כולו.

שינויים אלה קשורים, בין היתר, למגמות המרכזיות בישראל. בהשפעת הגלובליזציה ניתן דגש רב לחשיבות ההיבטים הפרטניים של רוב הישראלים, כלומר, רוב הישראלים מעוניינים בראש ובראשונה בעניינים העצמיים שלהם. אמנם ישנה התפתחות מסוימת של ארגונים חברתיים
 (NGOs), אולם דבר זה אינו מפחית את העדיפות הפרטנית של רוב הישראלים. אחת ההשלכות של האינדיבידואליזם וחוסר המחויבות לכלל שהתפשטו בישראל היא ההתעלמות של רוב הישראלים מהתפוצה היהודית - רק בקרב חלק מאלה שיש להם קרובים בתפוצה ובקרב המקצוענים שעניינם ופרנסתם קשורים בתפוצה יש מידה של מחויבות והתעניינות בכלל היהודי בתפוצה.

רוב הישראלים מעוניינים בעניינים העצמיים שלהם

גורם חשוב ביותר, השנוי במחלוקת בתפוצה ובישראל, הוא שאלת הזהות היהודית והישראלית. מתקיים ויכוח רב-פנים וקשה בסוגיית הגדרת היהדות - האם היא לאום, דת או השילוב בין שני הרכיבים החיוניים האלה - ומה צריך להיות הקשר בין ישראל והתפוצה.

זאת ועוד: לרוב הישראלים יש תחושה חזקה שישראל היא מרכז העם היהודי, וישראלים רבים דוחים את הביקורת שמותחים יהודי התפוצה על המדיניות של הממשלה הישראלית בכלל והמדיניות הישראלית בקשר לתהליך השלום בפרט. וחשוב מכל, רובם המכריע של הישראלים אינם מודעים למתרחש בתפוצה היהודית - הם אינם מודעים למצב התפוצה, להרכבה הלאומי-דתי, לפיזורה ברחבי העולם ובמדינות השונות, ולעמדות הקבוצות השונות בנושאים שונים ובמיוחד לגבי ישראל.

איפה המרכז?
בכמה היבטים בסיסיים, יש דמיון בין המתרחש בתפוצה ובישראל. גם שם יש תהליכים מופגנים של אינדיבידואליזציה, המפחיתים את העניין של יהודים רבים בעמיות היהודית ובישראל, וכן חלה אינטגרציה רבה במדינות המושב של חברי התפוצה וגם טמיעה מוחלטת. אך יחד עם זאת, בגלל הגירה בין-מדינתית ותוך מדינתית הוקמו קהילות יהודיות חדשות רבות. הדבר דורש תכנון, מאמצי ביצוע וכספים, המפחיתים מאוד את תמיכת התפוצה בארגונים הממשלתיים ובסוכנות היהודית בישראל.