יש מהפכות שקטות. יש תהליכים שקשה לשים עליהם את האצבע ולהגיד "הנה, פה זה קרה". אף אימפריה לא קרסה בן לילה, שום תאגיד מוכר לא נהפך למונופול תוך רבעון אחד, מסך הברזל נוצר וקרס כחלק מתהליכים שלקחו כמה שנים טובות, ואפילו למכבי תל אביב בכדורסל לקח 40 שנה ליהפך לקבוצה של המדינה.
לעתים אני תוהה מה יחשבו לעצמם ההיסטוריונים של העתיד כשינתחו בעוד כמה עשרות שנים את תהליך התאדותו של העם היהודי מנוף העמים, ואת הצטרפותו אחר כבוד לשורות היבוסי, הפריזי, הקניזי, הרומאי והגאלי. כולם נעלמו מדפי ההיסטוריה ונהפכו לחלק מבחינות הבגרות בתולדות העמים.
האם אותם היסטוריונים ינברו בארכיונים המצהיבים, יחקרו את השמלה הלבנה בגזרת אין-לי-מושג-איך קוראים-לזה, יתרשמו עמוקות מהכנות המדוקדקות והחשאיות, ויגלו אם רב ניהל את הטקס יחד עם כומר? האם לאחר כל זה, הם יידעו לשים את האצבע על החתונה המלכותית של צ'לסי ומארק ולומר - פה נוסף מסמר חדש לארון הקבורה של העם היהודי? ימים יגידו.
הסכנה: שואה
מה כבר רצינו? קצת שקט. א-ביסלע רומנטיקה. להפסיק להיות מנודים ומוקצים, ליהפך לחלק מהחבר'ה המקובלים. להחזיק בזכות לאהוב ולהיות נאהב בידי כל אחת ואחת, ולתלות על הדלת שלט "כאן גרה בכיף משפחת כל העמים".
אז רצינו. מי שלא מבין שנישואי תערובת והתבוללות הם גזר דין מוות טומן את ראשו בחול, ומשול לחולה סוכרת שמצהיר בפה מלא סוכריות – "מה לעשות, אני פשוט מאוהב בהן".
מעל העם היהודי מרחפת סכנת שואה איומה. פשוט כך. חוץ מהשואה הגשמית, שבה לשחקן הראשי קוראים פעם חסן נסראללה ופעם מחמוד אחמדיניג'אד, אנו עומדים גם בפני שואה רוחנית. לה תמיד קוראים באותו שם: התבוללות.
אין בידי נתונים מדויקים, אבל כמות מדהימה של יהודים נותקו בדור שלאחר השואה מיהדותם והצטרפו לעמים אחרים. התחזיות הקודרות שעוסקות ביהדות ארה"ב מדברות על יותר מ-60% התבוללות.
עד לא מזמן, 20-30 שנה, נישואי תערובת היו קונצנזוס. שלילי כמובן. משפחות חילוניות למהדרין, כאלה שלא היה להן מושג על כשרות שבת או על יום כיפור, היו מזהירות את הבן יקיר להן שלא יעז להביא הביתה גויה, והתריעו בפני הבת המתבגרת כי אם תתחתן עם פאולו או עם ג'ורג' - כבר לא תהיה בתן.
והיום? הדיווחים הטריים מהחתונה של צ'לסי קלינטון ומארק מזווינסקי עסקו רק בשאלה אם יורשת העצר הנשיאותית תיאות להביא גם רב, אולי כלהקת חימום, שינהל את הטקס יחד עם הכומר המשפחתי. אף מלה על עוד יהודי אמריקאי, כזה שסבא וסבתא שלו ברחו מפרעות במזרח אירופה כדי לחיות כיהודים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות - ובמחי חתונה אחת עם בת הזוג הלא נכונה כרת את עצמו ואת צאצאיו משרשת הנצח של העם היהודי.
מי בעד התבוללות?
"רגע רגע", מזדעקת הטוקבקיסטית הנזעמת, "מבחינתי צ'לסי אחת שווה יותר מ-500 דוסיות שמגדלות ילדים בבני ברק, ואני מכירה לא מעט גויים טובים שבכיף הייתי מתחתנת איתם כי הם אנשים הרבה יותר טובים מכמה יהודים שאני מכירה, בטח הרבה יותר מהפרזיטים האלה שאפילו לא עושים צבא".
ואכן, לפני תקופה קצרה יצאה הסוכנות היהודית - לא הרבנות הראשית או בתי חב"ד -בקמפיין שכותרתו Lost , ונועד להגביר את המודעות להתבוללות האדירה שעוברת על יהדות העולם. נחשו איפה היה המקום הראשון שבו הזדעקו נגד הקמפיין? נכון, במדינת היהודים. גזענות, אפליה, יהירות, אף אחד לא יגיד לי את מי לאהוב וזיכרון לימי משטרים אפלים – כך הם אמרו. ומי מליץ יושר טוב יותר נגד קמפיין כזה מאשר הפרסומאי ספי שקד, אדם שבחר לבנות את ביתו עם דוגמנית רומנייה למהדרין בשם לוקה?
