 |
באש ובמים
גם חז"ל - מחברי המשנה, התלמודים והמדרשים, סידור התפילה וההגדה של פסח - חשו בקשר ההדוק שבין התורה לבין המקום שבו ניתנה לעם ישראל, והציעו כמה וכמה הסברים לקשר זה. אחדים מן ההסברים נאספו במדרש המלווה את קריאת ספר במדבר, מדרש "במדבר רבה".
ראשית שואל המדרש במפורש: "למה (ניתנה תורה) במדבר סיני?", ומשיב כי "בשלושה דברים ניתנה התורה: באש ובמים ובמדבר", היינו, מתן התורה במדבר לוּוה בהתגלות אלוהית באמצעות האש, כמסופר בסיפור מתן תורה, וכן באמצעות המים, כאמור בשירת דבורה (שופטים ה'): "ארץ רעשה גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים, הרים נזלו מפני ה', זה סיני מפני ה' אלהי ישראל". אומר המדרש: "מה אלו חינם לכל באי עולם, כך דברי תורה חינם הם" - כשם שאין אדם חייב בתשלום כדי לזכות במים היורדים לו משמים, כדי להתחמם לאור אש המתלקחת מעצמה בהשפעת קרני השמש או כדי לשוטט במדבר, שאין לאיש בעלות עליו או רישום בטאבו, כך גם התורה, שכל הרוצה בה יכול לבוא, ללמוד ולזכות בחיים ובאור שהיא מקרינה. המדרש מדבר על כך ש"כל באי עולם" יכולים לזכות בה, כלומר, לפנינו תפיסה אוניברסלית ברורה, האומרת כי התורה איננה מוגבלת לבני העם היהודי בלבד. באומרו "חינם" מתכוון המדרש אף לומר כי אין לגבות כסף תמורת לימוד תורה, ואכן זו עמדתם של חכמים בסוגיית תשלום שכר לימוד למלמדי תורה ברבים.
המדרש ממשיך ומציע הסבר אחר: "כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החוכמה והתורה". רק הענו והצנוע, שאינו דורש לעצמו דבר, המתיר לכל המעוניין לפלוש לתחומו הרוחני וליהנות מידיעותיו ומכישוריו - רק הוא יכול באמת לרכוש חוכמה ותורה. הגאוותן, השומר את חוכמתו לעצמו, מי שאיננו מניח לאחרים ליהנות ממה שלמד - אין תורתו תורת אמת. המדבר הוא אזור שאין בו בעלות, שכל המוצא בו דבר זוכה בו לעצמו, וכך צריך להיות תלמיד חכם אמיתי, המפזר תורתו לכל דכפין, בשפע ובחפץ לב.
כולם שווים
כתשובה שלישית לשאלת מתן התורה במדבר מעלה המדרש טענה נוספת, בעלת אופי דמוקרטי מובהק: "שאילו ניתנה להם בארץ היה השבט שניתנה בתחומו אומר 'אני קודם בה', לכך ניתנה במדבר שיהיו הכל שווין בה". אחד המאפיינים המהפכניים של יהדותם של חז"ל היא ההכרה כי הידע והתורה הם נחלת הכלל - לא נחלתו של שבט אחד, לא נחלתה של משפחת כוהנים מיוחסת ולא נחלתם של יחידי סגולה נעלים. את הפסוק "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נ"ה) ביארו כמטאפורה האומרת כי כל אדם יכול לרוות את צמאונו בתורה, המשולה למים, ואין לייחוס המשפחתי, לגיל או למעמד הכלכלי (והיום נאמר, גם המגדרי) שום נגיעה לעניין זה.
התשובה האחרונה מנסרת עדיין בחללה של החברה הישראלית: "כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד - כך המקבל עול תורה פורקין ממנו עול דרך ארץ", ומי שתורתו אומנותו פטור מתשלום מסים ומהשתתפות בצורכי ציבור (כגון שמירה על העיר או חפירת בורות מים). ובכלל: "כשם שמדבר אין מעלה ארנון (ארנונה, סוג של מס!) כך בני תורה בני חורין בעולם הזה" ופטורים מן החובות שהוא מטיל.
בעל מדרש שיר השירים רבה (ג', א') דורש את המילים "מי זאת עולה מן המדבר" ואומר כי מן המדבר התעלה עם ישראל וזכה ל"תורה מן המדבר, משכן מן המדבר, סנהדרין מן המדבר, כהונה מן המדבר", ובכלל, "כל מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל מן המדבר", ואחת מהן היא המדרשים העוסקים בשאלה מדוע ניתנה תורה במדבר.
כתב: פרופסור אביגדור שנאן
לתגובות: editor@bac.org.il
