כשהרוח פוגשת בחומר

"דרום-מזרח"

בשנת 1965, בקצה גרם מדרגות באכסדרה צדדית בבריטיש מוזיאון בלונדון, פגש הפסל הנודע ישראל הדני פסל מיוחד במינו. פנים גבוהי מצח וארוכי אוזניים כשני מטרים גובהם, מאיי הפסחא. "פעמים מעטות בחיי עמדתי מול פסל שקרן עוצמת נוכחות שכזו. מהו הסוד? מהו הדבר המאפשר חיבור כזה בין יצירה למתבונן שאין ביניהם קשר של תרבות, זמן ומקום?", הוא משחזר. "שנים מאוחר יותר כתבתי בהקשר זה: 'מכל האיכויות הקיימות האיכות הרוחנית היא יסוד מהותה של כל אמנות הגדולה. ככל אמנות גם היא תולדת זמן ומקום, אך איכותה הרוחנית, היא זו המאפשרת לה לפעול גם מעבר להקשרה התרבותי,ולהעביר אותנו מממדי הזמן הליניארי של הקיום אל האחדות האינסופית שמעבר לו'",

רגע לפני פתיחת התערוכה בבית אבי חי, מספר הדני, שהספיק להציג את עבודותיו ברחבי העולם, על מקורות ההשראה המלווים אותו. הוא נולד בישראל ב-1941. למד ציור ופיסול במכון אבני בתל אביב ולימודים מתקדמים ב-Hornsey College Of Art לונדון. הדני הקים פסלי סביבה ופסלי חוצות בארץ ובעולם ביניהם: פסל הדרכים 'Hadany Arch' ב- Williams Port פנסילבניה ארה''ב, פסל הזיכרון לארתור רובינשטיין ביער עמינדב ליד ירושלים, ופסל המפרשים באשדוד. הבסיס לעבודותיו ויצירתו חשוב לציין, הוא הסטודיו הקסום בחוצות היוצר, בו הוא יוצר למעלה מ-40 שנה.

 "בשנת 1994 ביקרתי בהודו בפעם הראשונה. היה זה עבורי מפגש 'מהפך סדרי עולם' של רציונליסט בן לתרבות המונותיאסטית  עם קסמו המשכר של העולם הפגאני", אומר הדני, "משהו מניחוח קסמו של העולם הזה שובה אותנו בסיפורי האגדה והמיתולוגיה, והוא קיים עדיין, כזרע כמוס בנבכי נפשו של היוצר, ממתין לשעת חסד שתאפשר לו לעלות ולפרוח. מסעותיי בהודו, יוון ומצרים, כמו גם הגעגוע העתיק, העמוק, של האדם באשר הוא, אל הנשגב, הם שיצרו בתוכי את האקלים ממנו התפתחה קבוצת הפסלים שהוצגה ב-2003- 2004 במוזיאון הפתוח בתפן".

"פגודה"

הדני קרא לקבוצה זו בשני שמות: "זיכרונות ויזואליים" ו"עצמת הנוכח".  "זיכרונות ויזואליים", הוא מסביר, בשל מקור השראתם של פסלים אלה - תרבויות נשכחות אשר ביטאו את הכמיהה האנושית אל זה שמעבר למקום ולזמן, את הרצון לגעת באמצעות החומר ברוח, שלעולם הוא חמקמק, פושט ולובש צורה, מתבהר ונעלם, קיים ואיננו. כמיהתו של הסופי לגעת באין סוף, ניסיון שגם אם נועד לכישלון, הוא הוא הערגה הדתית הטהורה, שירתה הגדולה של הנפש".

"עצמת הנוכח", על פי הדני, היא יכולתו של נוכח גשמי להקרין מתוכו אנרגיה רוחנית, "והרי זה מהותו של הניסיון האמנותי מאז ומעולם. התמרה של אנרגיה מהגס אל העדין, מהחומר אל הרוח, מהנתפש בחושים אל זה שמעבר להם. תנועה אשר תעביר את החווה ולו לזמן קצר אל מימד שונה בו הוא פוגש את עצמו במחוזות חדשים", הוא אומר.  

הפסלים אשר יוצגו החל מיום ראשון , (כ''ה באייר תש"ע, 9.5.2010 )בבית אבי חי למשך שלושה חודשים, התפתחו כהמשך ישיר מקבוצת הפסלים שהוצגה בתפן.

במה שונים הפסלים מהקבוצה שהוצגה בתפן?
"בשונה ממנה, הם אינם מחמירים ב'אחדות החומר' ולצד העץ הלבוד מופיעים גם חומרים כמו: שיש, ברונזה, מים, פלדת אל-חלד, פוליפרופילן, שרעף וחול. החומר, החלל, הגוף האנושי, המרכיב המיתי, האדריכלי, התרבותי, הפולחני והארכיאולוגי, אלה וצירופיהם מרכיבים את שפת הצורה והדימוי של הפסלים. בכללותם ובפרטיהם הם מחברים את המתבונן אל נופי תרבות שאינם שלו, ואם זאת שלו במובן העמוק ביותר, בהיותו שותף אל-זמני לתרבות האנושית כולה. אני מבקש להודות להנהלת בית אבי חי על ההזדמנות שניתנה לי לחשוף בפני מבקרי הבית פסלים, שהם תחנות דרך וסימני געגוע במסע חיפוש אל זה שמעבר למקום ולזמן".

 

"לפני ולפנים"

"בניה ברוח - ישראל הדני, בחיפוש אחר הקדוש", החל ביום ראשון, כה באייר, 9 במאי, 2010

מאת: כרמית ספיר - ויץ

Model.Data.ShopItem : 0 8