חרדים לטוהר המחנה

החשדות המיוחסות לרב מרדכי אלון, ובאמת שכבר אין צורך לחזור עליהן, הותירו כמעט את כולם, דתיים, חילוניים, אפילו חרדים, פעורי פה. היו כאלו שמיהרו לאמץ אותם כעובדה מוגמרת, היו אחרים שעדיין מסרבים להאמין וטוענים בפה מלא כי מדובר בטענות סרק ובעלילת דם. בתוך כל ההמולה הזו  צד אחד של המתרס יצא כנגד 'פורום תקנה', צדו האחר בירך על העובדה שהפורום הוקם והיה שם כשכל כך היה צריך אותו כדי לטפל בנחישות וברגישות בתפוח האדמה הולהט שנסבב לפתחו. 

לטפל בתפוח אדמה לוהט. מראשי פורום תקנה, אהרן ליכטנשטיין (פלאש 90)

בדיוק כמו שממהרים להפטיר 'תאמין לי, רק שנהיה בריאים' אחרי עוד ידוען שסרח, כסף שהלך לאיבוד, ילד של"ע חלה ועוד מקרים רבים שמחזירים אותנו לפרופורציה של מה שבאמת חשוב בחיים, דומה כי הפעם, בעקבות המקרה אימץ כל אחד אל ליבו את משפט התפילה שאותה אומר עם ישראל מידי בוקר – 'ואל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון'. וגם רק שנהיה בריאים.

המנה הוורבלית
אבל אם יש נושא אחד שבולט בהבדל שבין ההתייחסות של המחנה הדתי לאומי לפרשה לבין דרך טיפולה של היהדות החרדית ( ללא הכללות כמובן) במקרים דומים במקצת או בהרבה, הרי שזו הוצאת הפרשה לאור היום.

לצערי, וכמובן שאני מבין את השיקולים לנהוג כך, אצל החרדים אוהבים לטאטא. לא רק פרורים. ובמיוחד מתחת לשולחן. עבירות על רקע מיני, אלימות, התנהגות שאיננה הולמת ואפילו כתבות ענק שגורמות חילול ה' בהיקף עצום – על שום דבר מזה לא ידע אדון קופלוביץ או גברת מלכיאלי, להלן החרדי המצוי.

ובאמת, בשביל מה זה טוב? למה להמשיך ולדוש בעניניו של אדם פרטי, לעבור על כמה וכמה איסורים דוגמת רכילות ולשון הרע, לחרוץ את דינו של אדם עוד בטרם עמד בכלל לדין, ולהעלות אותו כמנה העיקרית, הוורבלית אמנם, על שולחן השבת?

רק שבדרך כלל אצל החרדים זה לא נעצר רק בחוסר הכרה של המשפט 'זכות הציבור לדעת' או 'אמת בפרסום'. אצלם גם לא ממש אוהבים לדבר בעניינים שחורגים מהנושאים שבדרך כלל מעניינים את הציבור שלהם. מצוקת הדיור לזוגות צעירים למשל.

 כך יכול למצוא את עצמו מורה שנחשד בפדופיליה חמורה מועבר מתלמוד תורה אחד לשני, כשמרבית ההורים בבית חינוכו החדש כלל אינם מודעים לעברו, כי זה מה שהחליט הרב שדן בעניינו. כך נטמעים בחברה עשרות חולי נפש שחלילה מלהזכיר בעת שידוכיהם שהם חיים על כדורים בשם העיקרון הקדוש שלא לפגוע בשידוכי שאר בני המשפחה. כך כל עסקן חרדי שזוכה שיזכירו את שמו בטעות בתוכנית רדיו באמצע הלילה בתחנת 'לב המרינה' ימהר להפיץ בתפוצת נאט"ו תמלול מלא של שני המשפטים שאמר שם. אבל כל הלהיטות הזו מתפוגגת באחת כשבעיתון של המדינה או בזה לאנשים שחושבים ישתמשו באותו עסקן בדיוק כסמל לכל מה שמרגיז את החילוני הממוצע אצל הדוסים. אם חו"ח יכתבו עליו משהו עם גוון פחות חיובי, בציבור החרדי כבר אף אחד לא ידע מכך.

 העקרונות של טוהר המחנה, דיבור נקי, וברירה של נושאי הדיון הציבורי הם יפים ונדירים בימינו. צריך רק לוודא שהם לא באים על חשבונם של פרמטרים חשובים לא פחות, כי במיוחד בחברה החרדית המסורתית אין מקורות אינפורמציה חלופיים. בטח שלא האזנה לרדיו 'לב המרינה'.