התוכנית החדשה לשימור אתרי מורשת שוב מוכיחה לאסף וול את החשיבות של ההיסטוריוגרפיה. הוא גם משוכנע שחגי סגל מודע לכך ולא נותן לעובדות למנוע ממנו להעמיד את הנרטיב ההיסטורי שהוא רוצה
"היסטוריוגרפיה". למי שאינו מכיר את המונח הזה לעומקו, כדאי לעשות היכרות. היסטוריוגרפיה זו, משפיעה על דפוסי החשיבה של כל אחד מאתנו בצורה שלרוב איננו מודעים לה. ההיסטוריוגרפיה קובעת לרוב את דרך חינוכנו, את האידיאלים שלנו, את מי נאהב, את מי נשנא ועל ברכי איזה "נרטיב" נחנך את בני הדור החדש.
על פי ההגדרה האינציקלופדית היבשה היסטוריוגרפיה היא "מונח המתאר את חקר המחקר ההיסטורי ואופן יצירתו". במילים אחרות, מי כותב את ההיסטוריה ומהי האג'נדה שלו. בסופו של דבר האידיאולוגיה של הכותב תסנן את הסיפור מבעד לנקודת מבטו. כך תחליט ההיסטוריוגרפיה על האופן שבו מסופרת ההיסטוריה: מה מוצג לנו ומה נעלם מן הסיפור, איזה חלק יישפל ואיזה ירום, מי ייזכר בסופו של דבר? האם שמונה שנים של רקטות על שדרות או שמא דו"ח גולדסטון.
את ההקדמה הארוכה הזו נתתי כדי לדון בהשתקפותה האקטואלית של ההיסטוריוגרפיה בימינו. בימינו? ממש השבוע. כוונתי להכרזה על התוכנית לשימור אתרי מורשת בה יושקעו 400 מיליון שקלים. ברגע האחרון ממש, הסתננו לרשימת האתרים המיועדים להשקעה גם מערת המכפלה וקבר רחל, שכידוע לרובנו נמצאים רחמנא לצלן מעבר לקו הירוק.
מי ישכנע בבעלות? קבר רחל (צילומים: פלאש 90) |
בימין מיהרו לברך, הפלסטינים הגיבו בזריקת אבנים ויריב אופנהיימר מחה מעל כל מסך. מדוע? משום ששני הצדדים יודעים מצוין כי מי שיצליח לשכנע את דעת הקהל שאתרים אלו הם נכסי תרבות תחת בעלותו – יזכה בחבל הארץ שבו הם נמצאים. העניין מייגע, נרחב ומורכב הרבה יותר ואין בו חדש. בכל זאת מצאתי השבוע מקרה מעניין שלכאורה אינו קשור לדברים, אך לטעמי יש בו זיקה לשניהם.
עם הראש בקיר
במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" מה-19.2.10, בתחתית הטור של חגי סגל, הופיע סיפור מעניין. סגל מצא לנכון להעלות מתהומות הנשייה את העלילה המפורסמת של הפצצת המטכ"ל הסורי בדמשק, שהתבצעה בתחילתה של מלחמת יום הכיפורים. לדבריו שתי טייסות השתתפו בתקיפה: "טייסת 101 של יפתח ספקטור, טייסת זהירה עם אפס נפגעים והטייסת בה טס חלוץ עם הכי הרבה נפגעים".
לדברי סגל חששו אנשי הטייסת של ספקטור להסתכן ולבצע את משימתם בשל תירוצי מזג אוויר - ושבו הביתה בשלום. לעומתם, תקפה הטייסת של חלוץ ואיבדה שני מטוסים. "ערכי הדבקות במשימה נחשבו בעיניה יותר מערך החיים". כאן משווה סגל בין אמירתו של חלוץ "הייתה כאן הליכה עם הראש בקיר", לבין הסלוגן "טוב למות בעד ארצנו" שנאמר לכאורה או שלא לכאורה, על ידי טרומפלדור.
מיהו ממשיכו של טרומפלדור? חגי סגל |
מי שקורא את ההשוואה הזו מקבל תמונה ברורה מאוד של אחד מהאירועים ההיסטוריים המרכזיים ביותר במלחמת יום הכיפורים. אלא שסגל מתבסס על ספרו של חלוץ בחלק מהמידע וחלק אחר הוא שואב ממקורות שאינם ידועים לי. מי שיפתח את ספרו של יפתח ספקטור, יגלה כמובן מציאות שונה לגמרי.
אלא שעם כמה אמיתות אובייקטיביות, אין סגל יכול להתמודד. ומדוע אני סבור כי הן אובייקטיביות? משום שהן טכניות גרידא. הראשונה: ספקטור כלל לא פיקד על טייסת 101 בזמן המלחמה הנדונה. האחרונה הייתה בכלל טייסת יירוט בה טסו מיראז'ים. ספקטור פיקד על טייסת המפציצים "אבירי הזנב הכתום" מס' 107. תאמרו שזה עניין שולי. ממש לא. משום שבהפצצה המדוברת השתתפו שלוש טייסות ולא שתיים. הטייסת הראשונה, 119, בהובלתו של ארנון לבושין, פגעה במטרות ואיבדה מטוס אחד (ולא שניים כפי שכתב סגל). הטייסת השנייה, 107, בפיקודו של ספקטור, פנתה לאחור משום שלא הצליחה לזהות את המטרה מבעד לעננים. ספקטור מרחיב על לבטיו בזמן ההובלה ועל קשייו כמוביל המבנה לפנות לאחור בספרו.
אלא שכאן לא תם הסיפור. המבנה של ספקטור קיבל מטרה משנית באזור תל פארס בדרום הגולן. התקפת הפתע של שמיניית פאנטומים מוטטה לחלוטין את המאמץ הסורי באזור והצילה, למעשה את דרום הגולן. הטייסת השלישית, 201, כלל לא הגיעה לאזור המטרה ושבה על עקבותיה. בטייסת זו טס חלוץ. על איזו הפצצה מוצלחת של חלוץ מדבר סגל?
מי שאמור היה לשפוט את ספקטור או את חלוץ על "מחדליהם" אם היו כאלו, היה מפקד חיל האוויר דאז, בני פלד. למיטב ידיעתי, פלד לא עשה כך. לכן אני רואה בכתיבתו הפובליציסטית של סגל ניסיון להשפיע באופן שיפוטי על תהליך התודעה בה נתפסת ההיסטוריה, ממניעים פוליטיים. אני אפילו חושד כי לחתימתו של ספקטור על מכתב הטייסים הסרבנים יש קשר לכך. אך לחתימה זו או אחרת אין יכולת להשפיע על תוצאות אותה גיחה מאוקטובר 1973.
סיפור זה מהשבוע האחרון מדגים היטב את נפלאותיה של ההיסטוריוגרפיה. ההחלטה שנלקחה בתל-חי אודות אתרי המורשת, והשוואה שעושה סגל בין חלוץ לבין טרומפלדור - אינה דבר מקרי. יש בה ניסיון להשפיע על התודעה הלאומית. כי כאמור, מי שנותן את הטון ההיסטורי, קובע את נקודת המבט של הדורות הבאים. לאיזה עם שייכים האתרים ההיסטוריים הפלסטיני או הישראלי? מי ממשיך את מורשת טרומפלדור חלוץ או ספקטור? אמת, היות שאין היסטוריון "אובייקטיבי" לגמרי, לעולם לא נוכל להגיע לתשובות מושלמות. אך אין הדבר פוטר את אחריותינו לשאוף לכך ולדייק בעובדות כאשר הן בהישג יד.
לתגובות: editor@bac.org.il