ההלכתי הוא הפוליטי?

אחד ההיבטים המעניינים והפחות מסוקרים של הדיון הציבורי סביב העסקה המתגבשת לשחרור החייל גלעד שליט הוא קשת העמדות ההלכתיות בנושא, והקשר בינן ובין עמדות פוליטיות-מדיניות. מתברר כי פוסקים חרדיים ובעלי עמדות לאומיות מתונות מתייחסים אל העסקה בצורה שונה מרבנים לאומיים בעלי נטייה פוליטית ימנית.

נעם שליט והרב שלמה עמאר (צילומים: פלאש 90)

הראשונים טוענים שצריך לשחרר את החייל בכל מחיר, וזאת מכיוון שברור שהשארתו בשבי החמאס היא הריגתו ואילו לגבי המחבלים המשוחררים אין ודאות שאלו ישובו לעסוק בטרור. לפיכך הברי, קרי חייו של גלעד, קודם לשמא, החשש מהטרור. האחרונים, לעומתם, מדגישים את הכלל ההלכתי שקובע כי לא פודים שבוי ביותר מכפי מחירו, ומוסיפים לכך את קביעת השב"כ שכ-70 אחוז מהמשוחררים ישובו לפעילות טרוריסטית בשורות החמאס.

 הבדל עקרוני זה מעורר את השאלה האם קביעת עמדה הלכתית בנוגע לחילופי שבויים קשורה להלכה בלבד, או שמא עמדות הרבנים מושפעות מעמדותיהם הפוליטיות ובעצם אינן שונות מעמדה של כל הדיוט ברחוב.

 לא ייתכן שעל אותה שאלה יינתנו שתי תשובות כה סותרות עד שנראה כי הפער ביניהן נובע משתי מערכות הלכתיות שונות. טענה זו נכונה שבעתיים כששני הצדדים בוויכוח פוסלים לחלוטין את עמדת הצד השני ומתכחשים ללגיטימיות שלה.

 פסיקה לפי בקשתך
לחילוקי הדעות הללו ישנן השלכות רחבות יותר, החורגות מעצם שאלת העסקה. הפער הגדול מבחינה הלכתית בין המצדדים בעסקה לבין המתנגדים לה עלול להקטין את אמון הציבור ביכולת של פוסקי ההלכה לנטרל את דעתם הפרטית ולעסוק בשאלה הלכתית ללא משוא פנים. למרבה הצער, כרסום דומה מתרחש דה פקטו בדיון ההלכתי בסוגיות כגון דיני אישות, ואפילו בנושאים בעלי השלכות של דיני נפשות כמו שאלת ההפלות.

 אין זה סוד שכבר היום רבים בוחרים את הרב שאליו הם פונים בשאלה על פי היכרות מוקדמת עם דרך פסיקתו, וזאת מתוך הנחה משוערת שהפסיקה תתאים לשאיפותיהם. מובן שבדרך זו הפסיקה איננה יוצרת מציאות אלא משמשת כחותמת גומי לעמדתו של השואל, והרב משמש ככלי בלבד ולא כדמות בעלת עמדה בלתי תלויה והשפעה רוחנית.

מעניין לציין שלנזקים הללו אחראים גם רבנים בתוך הציונות הדתית שמתכחשים בכל תוקף לטענה כי לתהליכים במציאות יש השפעה על התפתחות ההלכה וכי עמדות הלכתיות הן לעתים תוצאה של שינוי הדרגתי בחשיבה התרבותית-תורנית.

 פוסקים בעלי שיעור קומה כמו ראש ישיבת בית אל הרב זלמן מלמד, ראש ישיבת ההסדר בקריית ארבע ורב היישוב שם הרב דב ליאור, הרב אליקים לבנון ואחרים הם מראשי המתנגדים לזרם ההלכתי המתון בציונות הדתית, זרם שזכה לאחרונה לכינוי הגנאי "ניאו-רפורמים" על ידי הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת ההסדר ברמת גן.

בשם ניסיון החיים
אותם רבנים עצמם הם גם המתנגדים החריפים ביותר לעסקת שליט, בלי לשים לב לסתירה שבין שתי העמדות. רבנים אלו, שאין חולק על גדולתם, יטענו כי האחריות ההלכתית והציבורית שלהם מחייבת אותם להביע עמדה בנושא שישפיע על כולנו.

 אלא שהפער ההלכתי הגדול שנוצר בין עמדתם לבין הרב עובדיה יוסף ופוסקים חרדיים נוספים, שאינם חשודים בכך שחיי אדם קלים בעיניהם, מלמד כי העמדה ההלכתית מושפעת כאן ישירות ממקור אחר (היחס למדינה? הרצון התנהגות שלטונית מסויימת ביהודה ושומרון?)  וכי אין בנושא דנן כלל הלכתי מחייב.

 טענה זו, בנוגע לסוגיית 'עסקת שליט', מופנית בעיקרה אל אנשי הימין מבין הפוסקים. זאת כיון שבשאלה הנ"ל ניכר כי דווקא הפוסקים בעלי השקפת העולם החרדית (או המתונה פוליטית) קובעים את יחסם לשאלה ההלכתית לפי עקרונות הלכתיים ניטראליים ולא מצרפים לעמדתם הרוחנית את דעתם הפוליטית (בשאלה הספציפית הזו).

כמובן, אין בדברים אלה כדי למנוע מאנשי הלכה את הזכות להשתתף בלבטים ובוויכוחים הציבוריים החריפים שקיימים בחברה הישראלית. חשוב מאוד שאנשי מפתח יאמרו בצורה ברורה את דעתם בכל נושא. אלא שהזכות של רב להביע עמדה פוליטית או עמדה בנושא שחרור שבויים ונעדרים אל לה להישען על עמדתו ההלכתית אלא על נסיון חייו, ככל אזרח אחר במדינת ישראל.

לעתים מכובד הרבה יותר וגם ישר הרבה יותר לקבוע עמדה בשאלה הרת גורל לא בשם ההלכה אלא בשם הזכות הדמוקרטית שנתונה לכולנו. כך איננו סותמים פיות אלא מאפשרים ליבון חופשי אמיתי של הנושא המדובר, וליבון כזה - כשהוא רציני וכן - בהחלט יכול להשפיע בצורה חיובית על כולנו.

 הכותב הוא עורך חדשות וכתב בעיתון 'מקור ראשון'