אמא גדולה

לנה קיכלר-זילברמן נולדה ב-1910 בפולין, ליד קרקוב. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה חיה בגבול פולין-אוסטריה, ולאחר מכן חזרו היא ובעלה לבית הוריה בפולין. כאשר הגיעו לוויאליצקה, עיר הולדתה, הבינו כי גם שם יש סכנה. הם שקלו להמשיך לברוח מזרחה, לאזור הרוסי, אך מכיוון שאביה היה חולה ולא יכול היה לברוח, החליטה קיכלר להישאר. לאחר שהות קצרה הגיעה ללבוב וסבלה שם מרעב. לבסוף החליטה לחזור לעיר הולדתה, שם עבדה כמורה עד לחיסול הגטו.

איור: רועי דוד מרגלית

הגרמנים העלו את קיכלר לרכבת למחנה המוות בלזץ, אך היא הצליחה לקפוץ מהרכבת ביחד עם אחותה ולהגיע לוורשה, שם חייתה עם בעלה בצד האַרי של ורשה. תוך סיכון גדול הייתה לנה נכנסת לגטו, אוספת ילדים יהודים ומעבירה אותם למנזרים הקרובים.

להישאר יהודייה?
כמו הרבה יהודים אחרים שחיו בזהות בדויה, גם קיכלר היתה נתונה תחת סחיטה של פולנים, שנהגו לסחוט יהודים עד שהעבירו אותם לגסטפו. בוקר אחד התעוררה כשלראשה מכוון רובה. היא הובלה לרחוב עם נשים יהודיות נוספות, שנאספו כדי להישלח לתחנת הגסטפו. קיכלר פתחה במרוצה ומחשבה אחת בראשה: להימלט או להיהרג מהכדורים שרדפו אחריה, אך לא להיכנע. היא ניצלה.

 ידידה פולנית נתנה לקיכלר מעט כסף והצליחה למצוא לה עבודה כאומנת בכפר אולחובק, לא רחוק מן הגבול הרוסי. בכפר לא היו חייה קלים. היא ניסתה להציל יהודי שמצאה, אך הוא הוסגר לגרמנים. כמו כן, התלבטה אם להישאר יהודייה או להמיר את דתה ולחיות כגויה. בסופו של דבר, זיכרונותיה ומסורת משפחתה גרמו לה להחליט להישאר יהודייה.

בתום המלחמה חזרה קיכלר לבית הוריה, אך התברר לה שרק אחיה נשאר בחיים. היא נשארה לגור איתו. במהלך שהותה בקרקוב נתקלה ביתומים יהודים שנאספו לאחר המלחמה. היא הקימה בעיירת הנופש בזאקופנה בית לכמאה ילדים יתומים. לאחר התנכלויות אנטישמיות לילדים, היא הבריחה אותם לצרפת, שם חיו כשלוש שנים. (על פי אתר הפרטיזנים).

 ילדים בתרמילים
מתוך זיכרונותיו של אחד מילדי הקבוצה: "פורים 1946: בחדר האוכל הענק של בית מרגוע בעיירת קייטנות פולנית מפורסמת מגיע הנשף לשיאו. תזמורת צוענים מושכת את מנגינותיה, עשרות ילדים מחופשים רועשים בקולי קולות. המורה הג'ינג'ית מצמידה אותם זוגות - כולם פותחים ברונדו. בנשף משתתפים רק ילדים מגיל 9 עד 16. הקטנים ישנים כבר. הקטנים האלה, מגיל שלוש עד תשע, ביניהם חמישה אשר אך אתמול נקנו ממנזר קתולי תמורת כמה שקי קמח וסוכר".

 "ההתרגשות גדולה - מחר יוצאים לטיול גדול. בני ה-16 יודעים מה טיבו של הטיול, אך הצעירים תמהים: מדוע לא כולם ישתתפו? הלילה האפל לא הספיק להיכנע לבוקר האפור וכבר קמים, אורזים את החפצים ומקבלים הסבר על הטיול: אנו נוסעים לפלשתינה. הוועד היהודי מתנגד, על כן המנהלת לנה פשוט 'גונבת' את כל הילדים ולוקחת אותם ארצה. נשארים אך אלה שקרוביהם מתנגדים לכך שייסעו".

 "יומיים מאוחר יותר אנו בתחנת גבול צ'כית. הצ'כים רוצים להחזיר אותנו לפולניה. לנה מלמדת אותנו את תורתו של גנדי: 'התנגדות פסיבית'. יש יותר ילדים מאשר דרכונים. שום דרכון אינו מתאים לילד כלשהו. הפקיד סופר אותנו שלוש פעמים, כל פעם התוצאה אחרת. דואגים לכך הבנים הגדולים. הפקיד המבולבל מוותר.

סוף סוף ניתנת הרשות לנסוע לפראג. הרכבת יוצאת בלילה. טור ארוך של ילדים מנומנמים מתקדם לעבר הקרונות. ה'גדולים' נושאים את התינוקות בתרמילי גב. יתר התרמילים מלאים בגדים. ילדה אחת שכחה לסגור את תרמילה, לאט-לאט נושרות שמלות, גופיות, מגבות".

חוזרים לשגרה
"קיץ 1947: ה'גדולים' נוסעים ארצה. עלייה בלתי לגאלית. אנו, ה'קטנים', מתקנאים בהם קנאה גדולה. יש רק נחמה אחת: מעתה נהיה אנו הגדולים. מאוחר יותר חוזרים הגדולים אלינו... מגרמניה. פרשתה של 'יציאת אירופה' ידועה היטב...

גם תורנו הגיע. כולנו ניסע בתור בניהם של אנשים אשר השיגו סרטיפיקטים. אנו אורזים במהירות (אנו כבר מומחים בעניין זה), משמידים כל דבר היכול להעיד על זהותנו האמיתית, נפרדים מפריז - אנו מוכנים לדרך. היציאה בשעה שתיים; נדחתה לשעה ארבע; נוסעים רק מחר; בעוד שבוע; אפשר לפרוק את החבילות. חוזרים לשגרה שבחיי המוסד, לימודים, משחקים, ותקווה כי אי פעם נזרוק את המזוודות ולא נחכה לשום רכבת..." (מתוך אתר קבוצת שילר).

 לאחר קום המדינה העלתה קיכלר את כל הילדים לארץ, והם נקלטו בקבוצת שילר. את קורותיהם בקבוצה ניתן למצוא באתר קבוצת שילר.

קיכלר אף כתבה כמה ספרים על קורותיה וקורות הילדים שגידלה.
 

תחקיר: חנן צוקר

לנה קיכלר-זילברמן היתה יהודייה ממוצא פולני שהצילה ילדים יהודים רבים במהלך השואה ולאחריה.  היכן נקלטו בארץ אותם ילדים?

א.  קבוצת שילר
ב.  קבוצת כנרת
ג.  קבוצת דגניה

יודעים את התשובה? שלחו אותה לכאן ותוכלו לזכות בפרסים

מרגישים שאתם שולטים בהיסטוריה?  בית אבי חי מזמין אתכם בחג החנוכה לשעשועון לכל המשפחה שיתקיים ביום רביעי, כ"ט בכסלו, 16.12.2009. בואו עם הילדים לאחר צהריים של חנוכה משפחתי בטעם של פעם.

לפרטים נוספים