"מה שקורה לישראל רחוק מאוד מעצמאות"

שם: שושי גרינפלד
גיל: 32
מגורים: ירושלים
עיסוק: בימאית ותסריטאית 

בימים אלה מוקרן ברחבי הארץ "הבן הסורר", סרטה של הבימאית שושי גרינפלד המביא את סיפורם של נערי הגבעות. גרינפלד, אחת הבמאיות הצעירות המוכשרות בארץ, מצליחה לתפוש בצורה מרתקת את ההוויה של ציבור המנותק מהתרבות הישראלית שעליה אנחנו קוראים בעיתונים. המרדף של גרינפלד אחרי אותו מוסר טהור נהפך בלתי ניתן להפרדה מהטראומה האישית שחוותה עם נפילתו של אחיה יהודה במלחמת לבנון השנייה. יחסה של הבמאית הצעירה ליום הזיכרון וליום העצמאות מצליח לחשוף את שלל המורכבויות שיוצרות תמונה מורכבת של מדינת ישראל המודרנית. 

מה רגשותיך כלפי יום הזיכרון ויום העצמאות?
"אחי יהודה הי"ד נהרג בכפר גלעדי במלחמת לבנון השנייה. הוא היה איש רוח, שלומפר כזה, ובכל זאת התעקש להתגייס לסיירת צנחנים. הוא הזיע, התאמץ ונכשל. אמרו שהוא חייל דמיקולו, אבל הוא לא נעלב. הוא התאמץ יותר, והתנדב לצנחנים. כשהיה קטן, אהב את שירו של נתן אלתרמן על אליפלט, שהיה חייל מבולבל ותמים, כשנפל התם במשלט ומסר את חייו למען חבריו היו דמעות גדולות מציפות את עיני התכלת התמימות של אחי המבולבל שעוד היה אז רק ילד. אחרי מותו המיותר ולנוכח מאורעות אחרים נהפך יום הזיכרון ליום מעיק. נראה לי שהיה טוב אם היו מציינים עבורנו, המשפחות השכולות, את יום השכחה כדי לאפשר לנו לשכוח לפחות יום אחד בשנה. 

היום הזה מעיק גם כי הוא סמל לפסטיבל השכול, שהמדינה שהביאה למותו המיותר של אחי מייצרת כדי לטשטש את האשמה. במקום להשקיע בפסטיבלי שכול, היה רצוי לשמור על חיי אדם ולא לזלזל בחיי החיילים כמו שהיה במלחמה ההיא.

המעבר מיום הזיכרון לשמחת העצמאות קשה וחד, אבל אני חושבת שהשמחה היא בחירה פנימית, ואני משתדלת לבחור בשמחת העצמאות".  
 

יש לך ביקורת על המדינה או על יום העצמאות?
"בעיני עצמאות היא אחד היסודות החשובים ביותר של הקיום האנושי. לפני שהאדם נברא היה הכל אחד, והחידוש של הבריאה הוא שיש אדם בעל בחירה חופשית, עצמאי, כזה שמנהל דיאלוג עם הא-ל, ואפילו יכול להכחיש את קיומו של מי שברא אותו. משה, אברהם ושאר הנבחרים היו אנשים עצמאיים שניהלו דיאלוג עם הא-ל, והיו נאמנים למחשבה החופשית שלהם. הם ידעו להתווכח ולשאול שאלות. אפילו כשדיברו עם הא-לוהים בעצמו הם ידעו לעמוד על דעתם ולהגיד לרשע 'למה תכה רעך', גם כשזה לא היה הקונצנזוס.

" היום הזה מעיק גם כי הוא סמל לפסטיבל השכול, שהמדינה שהביאה למותו המיותר של אחי מייצרת כדי לטשטש את האשמה. " "עצמאות היא היכולת להיות נאמן למוסריותך ולבטא את העולם הפנימי שלך גם כשמסביב חושבים אחרת. המדינה היא רק כלי, ועל כך שניתנו לנו הכלי והאפשרות להיות עצמאיים אני מודה ביום העצמאות. לצערי מה שקורה היום למדינת ישראל רחוק מאוד מעצמאות, ומי שמחזיק היום בכלי המדינה הם אנשים שהעצמאות היא לא בדיוק נר לרגליהם".

"את העצמאות, האנושיות, המקוריות, הנאמנות למוסר ולחופש המחשבה מצאתי דווקא אצל גיבורי הסרט שלי - אנשי הגבעות. אצלם המדינה היא לא מעל הכל, כמו במשטרים רודניים, והם קודם כל נאמנים למוסר".

"מדינה לכשעצמה היא דבר חיובי כי יש לה פוטנציאל לתת עצמאות, אבל כשמדינה מבקשת מאזרחיה ציות עיוור, ומי שמעז לשאול שאלות נחשב בוגד, זו רודנות ולא עצמאות. החרדים הם ציבור גדול והערבים מגובים על ידי העולם כולו. גיבורי הסרט שלי, לעומתם, הם היחידים שמעזים לקרוא תיגר ולהישאר נאמנים לעצמאותם גם כשהם חוטפים מכל עבר. אנשי הגבעות הם ציבור נרדף קלאסי, ובכל זאת הם היחידים המזכירים לנו שפנינו לעצמאות ולא לרודנות - בנאמנותם למוסר ובהתרסתם נגד הציות העיוור למדינה".

מה תעשי ביום הזיכרון וביום העצמאות?
"ביום הזיכרון אנחנו עולים לקברו של אחי בהר הרצל אחרי הצהריים, כשפסטיבל השכול מסתיים. בדרך כלל אנחנו פוגשים שם את משפחתו של דויד גרוסמן שבנו אורי נפל באותה מלחמה. המפגש בין שני העולמות - הם בשירי 'אנחנו שנינו מאותו הכפר' ואנחנו בשירי תפילה - מרתק. ביום העצמאות אשתדל לדגדג את מי שצריך במשפחה שלנו כדי שאפשר יהיה לשמוח, ואתפלל שתהיה לי ולכולנו יותר עצמאות".