באים (לא רק) מאהבה

שעונים ופסלים. מאיה זק

חגיגות המאה להקמת תל אביב עוררו גלריות ומוזיאונים להקדיש לעיר תשומת לב מיוחדת: מציג את זוויות ההתבוננות של כארבעים צלמים מהארץ ומחו"ל על העיר, ומוזיאון ארץ ישראל בוחר לחשוף את עברה של עיר החולות - הימים שבהם היפופוטמים השתכשכו בירקון בלי חשש הרעלה. תערוכה קבוצתית יוצאת דופן מוצגת בגלריה משרד בתל אביב, ועומדת על יחסי המשיכה-דחייה למטרופולין. התערוכה, "תל אביב אהובתי", פורשת דו-שיח מורכב המתנהל במרחב הציבורי בין העיר לבין דייריה הקבועים והמזדמנים. כמו כל כרך אורבני, הפכה גם תל אביב לעיר שנוכחת בזמן הווה. ההווה הוא זמן ההשתנות הדינמי, המתפשט לאורכה ולרוחבה של העיר בפקעת רוחשת של מדרכות וכבישים. אולם תהליך היצירה הדינמי הוא לעולם גם תהליך של הרס.

העבודות, שאספה האוצרת האורחת גלית סמל, מגוונות: דן בירנבוים צייר להקות ציפורים החיות באזורים העירוניים, ומגלה את אופיו החבוי של הטבע בעיר האפורה; עבודתה של שרית אכטנברג מתארת את ההווי החברתי של בעלי כלבים, המקיימים מפגשים ליליים עם חבריהם ההולכים על ארבע; מיכל בקי רשמה מפגשים אקראיים בין טבע לציוויליזציה במרחב העירוני; ואילו עבור שי אזולאי הירושלמי מסמלת תל אביב לונה פארק גדול וסואן.

החיפוש אחר המהות התל אביבית נוכח גם בעבודתה של מאיה ז"ק - ציור שנעשה על פי צילום ישן של צמד האחיות הרקדניות אורנשטיין. השתיים, שמפזזות בשמלות על רקע קולנוע מוגרבי המנוח, מעוררות רגע של נוסטלגיה. 

למצוא את הירוק

"הרעיון נולד באופן הכי אינטואיטיבי שיכול להיות", מספרת האוצרת הראשית, רחל סוקמן. "ידעתי שאנחנו הולכים לקראת שנת המאה וידעתי שגלריה משרד הולכת לקראת פרויקט המאה שלה. בשנת 2008 הצגתי המון תערוכות ולא הייתי צריכה עוד אחת, אבל אמרתי לעצמי שחבל לפספס את ההזדמנות הזאת. אמרתי: אני אוהבת את תל אביב, ולכן נקרא לתערוכה 'תל אביב אהובתי'. אני אפנה לאמנים שחלקם הציגו אצלי וחלקם חדשים, ואגיד לכל אחד מהם לעשות עבודה שתהיה קשורה לתל אביב. כמובן שכל האמנים תל אביבים".

מפגשים ליליים. שרית אכטנברג

בתל אביב יש תל אביבים? הרי זו עיר של גולים.
הם חיים ועובדים בתל אביב. הם רוצים להית בה. תל אביב היא המרכז, היא התרבות, היא המקום של האמנות והיא עיר מאוד צעירה. זאת עיר שרבים רוצים לגור בה, אבל נורא קשה להם. הם חיים בה בתנאים לא תנאים".

האמנים מתארים עיר לא לגמרי ידידותית. ניסית לברר למה בעצם הם רוצים לחיות בה?
כי היא מושכת. היא עיר שמסתובבת סביב השעון וחיה לפחות עשרים שעות ביממה. יש בה דברים מאוד קיצוניים, צפיפות וחוסר אפשרות למצוא את השקט של היצירה. אולי מה שמפרה אותם זה הרעש".

שוטטות. לי אורפז

סוקמן, מושבניקית מצופית שמתגוררת בכפר סבא ועובדת בתל אביב, הקימה את גלריה משרד בינואר 1994. הגלריה היא מקום עבודתה של האוצרת, ומתפקדת גם כחלל תצוגה אלטרנטיבי לאמנות בין-תחומית. השילוב בין אוצר ואמנים הפועלים באופן שוטף ויומיומי בחלל עבודה אחד הוא רעיון ניסיוני וראשון מסוגו בארץ.
סוקמן אינה מזהה קו משותף בין האמנים, להוציא את העובדה שכולם מתגוררים בתל אביב. "זה בדיוק מה שמאפיין את העיר: כל אחד הוא אינדיבידואליסט ששואב את ההשראה שלו ממקום אחר לגמרי. שי אזולאי, למשל, הוא יותר ירושלמי מירושלמי. הוא כל הזמן הסתכל בתל אביב וראה בה את הבטון. היה לו מאוד קשה למצוא את הירוק".

אחת הטענות העולות בנוגע לתל אביב היא שאין בה אלוהים. מישהו מהאמנים חיפש אותו?
אין כאן אלוהים. הוא לא נמצא. זו עיר שלא מתאימה מבחינת הרעש שלה לאלוהים".

כתבה: כרמית ספיר ויץ
*
"תל אביב אהובתי" אוצרת ראשית: רחל סוקמן, אוצרת אורחת: גלית סמל
 גלריה משרד בתל אביב, רחוב שלמה המלך 3, תל אביב