עשו לכם רב. או רבנית

קל מאוד להאשים את הציבור הדתי- חרדי- שמרני בהדרת נשים. קל מאוד להעלות את אותן האשמות נגד מכון פוע"ה, מבלי להבין את תהליכי העומק שהמכון מנסה ומצליח לחולל בהנגשת תפישות מתקדמות של טיפול ופסיקה לציבור חרדי שעד כה נמנע מכך. קל מאוד לזהות בספרי החוקים פרספקטיבות גבריות טהורות והתייחסות אל נשים כאל חפץ חסר עמדה. הדברים ניכרים וברורים - ובולטים מעל פני השטח. הדרישה הדתית לצניעות פונה אל מגדר ידוע אחד, אבל על כך כתבתי כאן לא מזמן ולכן לא ארחיב.

מדוע איש אינו מפנה אצבע מאשימה להחפצת האישה החילונית- מערבית? מדוע הניצול של מיניות נשית לצורך מכירת כל מוצר, ממיץ תפוזים עד מכונית, לא גורם לאיש לצעוק גוועלד? מדוע הצגת נשים במדיה כטיפשות, כמניפולטיביות, כקלות דעת, כמיניות באופן מופרז או כרגשניות חסרות תקנה לא מחוללת דיון ציבורי סוער לא פחות? 

באחרונה צפיתי עם אשתי בפרק הפתיחה של תוכנית הטלוויזיה "המרוץ למיליון". לו הייתי צריך לעצב לאפיין על פיו את נשות ישראל, הייתי מגיע למסקנה הבלתי נמנעת שהן בנות 20-25, יפהפיות, בהירות וקלות דעת. העובדה שלציבור החילוני אין מערכת חוקים הלכתיים ופסיקה הכתובה בספר לא פותרת אותו מהתנהגות מוסרית וערכית. באותה מידה שבה הציבור הדתי עובר על חוקי "עשה" לשילוב שוויוני של נשים במרחב הציבורי, כך הציבור החילוני עובר על חוקי "לא תעשה", של השפלת, הקטנת והחפצת נשים בתוך המרחב הציבורי.

אחד המאבקים האחרונים היה סביב אי הופעת נשים, או ליתר דיוק פני נשים, במודעות פרסומת בירושלים. נשים החלו להצטלם ולפרסם את תמונותיהן על לוחות המודעות רק כדי להנכיח את פניהן במרחב הציבורי. בעיניי, היה עדיף להן להיות מודרות מרצון מאותם שלטים, שבדרך כלל מציגים אותן כנתח בשר ברוטב פוטושופ. 

הצגת נשים כנתח בשר ברוטב פוטופוש (פלאש 90)
הכנסת נגררת באחרונה לחקיקה ערכית ומוסרית, כמו האיסור להשתמש בכינוי הגנאי "נאצי", האיסור להחרים התנחלויות ועוד. למעשה, היא נשאבת לתוך ואקום שהמערכת הדתית- הלכתית היתה צריכה למלא, אך מעלה בתפקידה. בישראל אין כיום שכבה רבנית רצינית המסוגלת להציג אלטרנטיבה יהודית, ערכית, אותנטית ומוסרית לאתגרי השעה. שכבה? כמעט אין שני רבנים המסכימים ביניהם על נושא הלכתי אקטואלי אחד. אני כותב זאת בצער רב, כחוזר בתשובה שחשב שהוא נכנס לעולם מעט יותר מאורגן ושפוי וגילה שההפך נכון. הישועה לא תגיע גם מאנשי הרוח והתרבות החילונים. השימוש במיניות ובאלימות כדי להגדיל את תזרים המזומנים רווח מאוד ביצירות הגדולות והקטנות שלנו, ונראה שבאופן כללי הם מעסיקים את עצמם למוות בדה-קונסטרוקציה פוסט-מודרנית של החברה על ערכיה.

אי לכך, בהתאם לזאת וכרגיל, אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים, ועל עצמנו, ולהקים ארגונים עממיים, שוויוניים ברמת המגדר והמגזר, בנוסח "יהודים/ ישראלים/ בני אדם למען צניעות", לקבוע בשיח המכבד את מורשתנו ואת מקורותינו פרמטרים חוצי מגדר ומגזר לגבי מה צנוע ומה לא, מהי הדרה ומה אינה הדרה, מהם ניצול המיניות והחפצת האדם ומה לא, אילו מחזות לא חינוכיים אינם רצויים במרחב הציבורי השייך גם לילדים, לקבוע קודים של התנהגות וכללי פעולה כלפי אלה המפרים אותם ולהשקיע בפעולות הסברה ציבורית. אם אין אנו לנו, מי לנו.

 הוא מוזיקאי ואיש חינוך, סולן להקת 'חם ומחמם בום' היוצא בימים אלו לדרכו העצמאית