מיהו יהודי. טוב

סערות "מיהו יהודי" שככו, לפחות לכאורה. המחאות מימין ומשמאל בדבר האפשרות שהגיור הצה"לי לא יוכר נדמו; הדיונים בבית המשפט העליון בשאלת ההכרה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים הוקפאו לצורך משא ומתן עם הממשלה והסוכנות; בחודש שעבר פסק בית המשפט העליון בעתירה שהוגשה בעקבות הפסילה הסיטונית הרטרואקטיבית של גיורי הרב דרוקמן; ואלמלא התעוררו - ועדיין לא נפתרו לחלוטין - בעיות הכרה דווקא בגיורים אורתודוכסיים "ליברליים" - היינו אולי חושבים בטעות כי מאבקי "מיהו יהודי" באו אל סיומם המוצלח.

לצערי, זאת אשליה בלבד, וזו רק שאלה של זמן עד שיתפוצץ המשבר הבא. כמעט כל הנוגעים בדבר עוסקים יותר בניהול משברים ובבקרת נזקים מאשר בהתמודדות עם אתגר הגיור לגופו. עיקר המחלוקת נסב על שאלת קבלת עול המצוות כאחד מתנאי הגיור. הסיבה לכך ברורה: כל מי שעיניו בראשו ואוזניו כרויות מודע לכך שהרוב המכריע של הגרים מקרב העולים מברית המועצות לשעבר (שהם בני משפחות יהודיות - נתון שהינו תנאי לעלייה על פי חוק השבות - אך אינם יהודים על פי ההלכה מכיוון שאמם או סבתם אינה יהודייה) מעוניינים להשתלב בעם היושב בציון, אך אינם מתכוונים לאמץ אורח חיים של תורה ומצוות. 

" השליטה בממד הרבני נמצאת בידי הפוליטיקאים החרדים ושולחיהם: הם אלה המכתיבים את זהות הדיינים, רבני הערים, הרבנים הראשיים ושאר כלי הקודש. הסתירה בין מדינת ישראל המתקדמת, הדמוקרטית והציונית ובין תפישת עולמם ברורה בעליל "
הסערה האחרונה ניטשה סביב גיורי צה"ל. התברר כי דווקא פרקליטות המדינה הטילה ספק במידה שהגיורים האלה עונים על כל הקריטריונים המשפטיים להכרה בגיורים בישראל. לאחר שהנושא איים על שלוות הקואליציה והרבנות - ובצדק - ובעקבות דיונים קולניים בכנסת, בתקשורת ובמסגרות יהודיות בינלאומיות, נמצאה הישועה בדמות פסק הלכה של הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר, שנתן תו כשרות לגיורים.

אלא שעיון בהודעה שפירסם, שאמנם לכאורה נתן את ברכתו לגיורים, מלמד שבאישור טמונים זרעי הפורענות הבאה, בכתבו: "כמו כן יבדקו מה הביא אותו להתגייר ומה הן מטרותיו. ויבדקו אם הוא אמיתי במה שאומר שמקבל עליו תורה ומצוות ולא מרמה את בית הדין". הרב עמאר כלל לא היה מעז לעמוד להגנת גיורי צה"ל אלמלא הצליח לגייס למטרה זו את הרב עובדיה יוסף, אך גם בדבריו של הרב יוסף טמון נדבך זה כבסיס להכרה בגיורים: "ובגיורי הצבא התברר שמלבד המילה והטבילה … גם כל גר מקבל עליו עול תורה ועול המצוות... ". יתר על כן, התברר כי בעקבות איום של חוגים חרדיים לכנס הפגנת המונים נגד פסיקה זו, ועקבות הגרפיטי בשכונות החרדיות שהכריז על הרב יוסף כ"רפורמי", נאלץ הרב יוסף לשלוח מכתב הבהרה לחוגים רבניים חרדים ובו הבהיר כי "אין ספק שאם יבוא לידינו כעת גיור בצה"ל שיוכיחו שהיתה אומדנא דמוכח שהיתה קבלת מצוות במרמה, על דעת שלא לקבלה אלא רק מן השפה ולחוץ, שנבטל את אישור הגיור ולא יורשו לבוא בקהל". דברים אלה בוודאי אינם צריכים להרגיע את מי שרוצה בטובתם של גרי צה"ל ובהתרחבות מסלול גיור היסטורי זה בהמשך. 

ביקורת חריפה על בית הדין הרבני

פרשה דומה פרצה ב-2008 בעקבות פסק דינו של הרב אברהם שרמן בבית הדין הרבני הגדול, לאחר פסילת גיוריהן של שתי נשים אשר התגיירו בבית דינו של הרב חיים דרוקמן, חתן פרס ישראל, שעמד שנים רבות בראש מערך הגיור הממשלתי. לא זו בלבד שגיוריהן נפסלו, אלא שסימן שאלה הוצב בדבר תוקפם ההלכתי של אלפי גיוריו האחרים של בית הדין בראשותו של הרב דרוקמן, והוא ובית דינו נפסלו בשפה חריפה וגסה.

לפני כשבועיים פסק בית המשפט העליון בעתירות שהוגשו בעקבות החלטת בית הדין הרבני הגדול. בדרך אופיינית, סירב בית המשפט העליון להכריע לגבי ביטולי גיור בדיעבד על סמך אי שמירת מצוות והצביע על כך שעניינן של שתי העותרות בא על פתרונו לאחר שבית הדין הרבני בתל אביב, שבפניו הובאה שאלת גיורן לבחינה מחודשת, אישר את מעמדן כיהודיות, ולפיכך אין עוד צורך בהכרעתו. אך בית המשפט לא חסך במילים כדי לגנות את שנעשה בהליכים בבית הדין באשדוד ובבית הדין הגדול, למשל, בדבריה של נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש: "אין פגם ופסול שלא נפלו בהחלטותיהם, ובוודאי כך בהחלטתו הגורפת ומחוסרת הסמכות של בית הדין הגדול. הרכב בית הדין הרבני הגדול רמס את כללי הדיון הבסיסיים, את כללי הצדק הטבעי, את הכללים המתחייבים של כיבוד הערכאות, והפגין זלזול בבתי הדין המיוחדים לגיור, שהם מוסדות ממלכתיים של המדינה, ומעל לכל פגע וגרם עוול מזעזע לעותרות ולילדיהן". גם השופט אליקים רובינשטיין הרחיב בדברי גינוי על פעולות בתי הדין, הן מנקודת ראותה של המסורת היהודית כהבנתו והן מפרספקטיבה משפטית. השופטת מרים נאור, שהצטרפה לתיק בשלב מאוחר, קיצרה בדברים ולא אמרה אלא: "לקרוא ולא להאמין. אסור שמה שקרה לעותרות יקרה גם לאחרים".

בית המשפט העליון התחמק מהכרעה לגופה של המחלוקת ומשאלת הסמכות, בדברו על כך ש"השתנו הנסיבות מן הקצה - שכן פסקי הדין בעניינן של העותרות בוטלו, ויהדותן אושרה, וכי גם במישור המערכתי המצב אינו כשהיה... נוסיף את התקווה לשינוי תודעתי שצריך היה להתחולל בבתי הדין נוכח ההבנה כי גיורים שבוטלו כלאחר יד ובהינף קולמוס התבררו למפרע על ידי בתי הדין עצמם כגיורים תקפים".

הקורא דברים אלה עשוי להירגע ולהאמין שמכאן ואילך יהיו הדברים שונים תכלית שינוי. אך מי שטורח וקורא את פסיקתו של בית הדין הרבני בתל אביב, שעל בסיסה פטר עצמו בג"ץ מלהכריע בסוגיה, ראוי שידאג דאגה רבה לבאות.

בית הדין בתל אביב אכן אישר את יהדותן של העותרות, אך הבהיר היטב כי הוא עושה זאת אך ורק בדיעבד וכי מלכתחילה ראוי ליישם מבחני קבלה לגיור מחמירים ותובעניים מבחינת קבלת המצוות. בית הדין הגיע למסקנה שלא היו די ראיות כדי לקבוע כי קבלת המצוות על ידי העותרות לא נעשתה בכנות, אך מבהיר כי אין כל מניעה לבטל גיורים בדיעבד אם יתברר שקבלת המצוות שלהם לא היתה כנה. הם מביאים לכך אסמכתאות רבות, ובכללן אף את דבריו של הרב עובדיה יוסף, הקובע כי “אם לא נתכוונו מעולם לקיים מצוות בפועל, אז גם בדיעבד יש לומר שאינם גרים". בית הדין כותב כי "היות שלצערנו הגדול נתרבו לאחרונה מקרים של קבלת גרים, מתברר שאחוז גדול מהם לא חשב לקבל על עצמו שמירת תורה ומצוות בעת מעשה הגיור, הננו מזהירים בזה שהוא איסור חמור מאוד לקבל גרים מבלי להיות משוכנעים שאכן דעתם באמת לקבל עליהם עול תורה ומצוות. הדבר פשוט וברור שגיור ללא קבלת מצוות אינו גיור כלל, אפילו בדיעבד". יתר על כן, בית הדין הרבני בתל אביב משווה את הבדיקה בדיעבד של תקינות הגיור למנהגם של יצרני רכב להזמין את בעלי המכוניות לבדיקה במוסך כשמתגלה פגם כלשהו בייצור. אם מתברר שבית הדין המגייר הוטעה - הרי זו חובה ומצווה להורות על בדיקה זו, ושום תעודת גיור לא תועיל. 

ח"כ אמסלם: להכיר באמת

ח"כ הרב חיים אמסלם הוא בר פלוגתא אמיץ וידען, השולל גישה מחמירה זו. במאמר בנושא קרא אמסלם להכיר באמת ולהכריז ברבים שראוי לקבל גרים במציאות חיינו, גם אם אנו יודעים שהם לא עתידים לנהל אורח חיים דתי. דבריו עורר לא רק את חמתם של עמיתיו לש"ס, אלא כמובן את חמתם של רבני היהדות החרדית האשכנזית. אלה שבים ומכריזים השכם והערב כי “המתגייר בדעה לקיים מצוות באופן חלקי או כמסורתי… הינו גוי גמור לכל דבריו", וכל רב המוכן לראות פנים לקולא "מגלה פנים בתורה שלא כהלכה ואינו בר הוראה כלל", "מורד בתורתנו הקדושה ויקבל את עונשו". 

הציבור ורבים ממקבלי ההחלטות אינם מודעים לכך שמה שנראה כמו פתרונות והכרעות מוסכמות אינם אלא תכסיסים לדחיית המשבר ולהסתרתו. הדוגמאות שהובאו כאן לא מלמדות רק על מורכבות סוגיית "מיהו יהודי", אלא על כישלון יחסי דת ומדינה בישראל. השליטה בממסד הרבני נמצאת בידי הפוליטיקאים החרדים ושולחיהם: הם אלה המכתיבים את זהות הדיינים, רבני הערים, הרבנים הראשיים ושאר כלי הקודש. הסתירה בין מדינת ישראל המתקדמת, הדמוקרטית והציונית ובין תפישת עולמם ברורה בעליל. הגיע הזמן, כדבריו של הרב אמסלם, ל"הרמת מסך", לא רק על סוגיית הגיור, אלא על הצורך לחזור לערכי מגילת העצמאות, המציבה את חזון המדינה היהודית המושתתת על ערכי הצדק, החירות והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, המבטיחה חופש דת ומצפון.

הממסד הרבני המופקד מטעם המדינה על תחומי חיים מרכזיים של הציבור היהודי בישראל כשל, והדברים שתוארו כאן הם רק דוגמה זעירה לכישלון זה. טובתה של מדינת ישראל ושל העם היהודי מחייבת לעצב מחדש את יחסי הדת והמדינה, ברוח מגילת העצמאות ורצונו של הרוב המכריע בציבור היהודי בישראל ובעולם.

הרב ד"ר אורי רגב משמש מנכ"ל תנועת חידו"ש