הגרפים מצביעים על צמיחה, המחקרים טוענים שהעניים אופטימים ורוני סומק מזהיר שאם נמשיך להתעלם מהילדים הרעבים של ישראל 2012, החורבן בוא יבוא. הרהורים של בין המיצרים
אין זה חורבן הבית ואין זאת גאולה; זה פוטו רגע שלפעמים נדמה שהוא פוטו נצח. השעון שלנו מכוון לאמצע 2012, והשעה שהוא מראה - קשה. אנחנו חיים במדינה ששיכללה ופיתחה והאיצה והטיסה והעיפה אך לא מחקה ממילונם של כל כך הרבה ילדים את המילה "עוני". זו מדינה שבה קו העוני עובר מעל ראשיהם של יותר מחצי מיליון ילדים, ילדים שבבושה גדולה אפשר לקרוא להם "ילדי המקרר הריק".
" הרי יש נתונים המעידים על צמיחה, ויש הוכחה ממוחשבת ומונצחת בגרפים כי אף על פי שהפערים בחברה הישראלית גדלו והעמיקו, מצבנו הכלכלי מעולם לא היה טוב יותר. אבל הצמיחה והגרפים והקו התחתון והקו העליון לא ימחקו את הנתון הבא: ילד רעב הוא ילד רעב "
יש צורך במנה גדושה של ציניות כדי לקבוע שהאופטימיות של העניים בארץ היא מהגבוהות בעולם. כך, תאמינו או לא, מבשר נתון באחד הסקרים על ממדי העוני. ואנחנו לא ידענו כמה טוב ואופטימי להיות עני בישראל; לא ידענו כמה טוב להיות בקצה הנמוך של הפער, בתחתית העשירון התחתון. כי הרי יש נתונים המעידים על צמיחה, ויש הוכחה ממוחשבת ומונצחת בגרפים כי אף על פי שהפערים בחברה הישראלית גדלו והעמיקו, מצבנו הכלכלי מעולם לא היה טוב יותר. אבל הצמיחה והגרפים והקו התחתון והקו העליון לא ימחקו את הנתון הבא: ילד רעב הוא ילד רעב. גם אם אין מי שיתבע את עלבונו.
עוד כמה שנים, בבגרותם, הילדים האלה לא יסלחו למי שראה בעוניים ובעלבונם ולא הרים קול צעקה.
חלק מהילדים הגדלים במציאות של ישראל 2012 יפנו את האנרגיות שיגייסו נגדנו. הם יגדלו להיות פנתרים. הפנתרים השחורים של שנות ה-70 ייראו כמו חיות מחמד לעומת השבר שיחצה את החברה הישראלית בעוד שנים אחדות.מי יתבע את העלבון? (פלאש90)
אז בואו נמחא כף לגאולה וננסה למנוע חורבן.
מדינת ברית מילה
"זוֹהִי", מִישֶׁהִי צָעֲקָה, "מְדִינַת בְּרִית מִילָה,
לַקְּטַנִּים חוֹתְכִים
וְהַגְּדוֹלִים אוֹכְלִים עוּגוֹת".
רֵיחַ זֵעַת סוּסֵי הַמִּשְׁטָרָה עָמַד בָּאֲוִיר
כְּשֶׁגֶּשֶׁם הִרְטִיב בְּ-1972 שְׂעָרוֹת מְרֻשָּׁעוֹת
עַל רֹאשׁ יְרוּשָׁלַיִם.
הָיָה קַר
וְהִיא בָּאָה בִּמְעִיל מֵעוֹר כְּבָשִׂים (כַּמָּה טִפְּשִׁי)
לְהַפְגָּנָה שֶׁל פַּנְתֵּרִים שְׁחֹרִים.
שׁוּם דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה מֵאָז:
נַגָּרֵי הָעִיר עוֹדָם דּוֹפְקִים מַסְמְרֵי חֶמְלָה
בְּסַפְסְלֵי לִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה,
לֶחֶם רוֹתֵחַ בַּתַּנּוּרִים,
וְאֵלֶּה עִם הָעֵינַיִם הַמְּלֵאוֹת רוֹבֵי צַיִד
תָּמִיד שׁוֹכְחִים אֶת הַכַּדּוּרִים בַּבַּיִת.
וּבְקֶשֶׁר לַבַּחוּרָה? כְּמוֹ בְּמַסַּע אֲלוּנְקוֹת:
הַכָּתֵף כּוֹאֶבֶת, הַמֵּצַח חֲרוּשׁ קְמָטִים
וּבָרַגְלַיִם מִשְׂתָּרְגִים שְׁרִירִים. שְׁרִירֵי
הַשִּׁכְחָה.