גמר הגמרא

ההגדרה: אוצר החוכמה היהודית

ברמה התיאורטית, התלמוד אינו יצירה מרשימה. מדובר למעשה בסיכומה ובביאורה של התורה שבעל פה - המשנה. הגמרא (שמו הנוסף של התלמוד) מצטטת חלקים קצרים מהמשנה, ואז מציגה דיונים על גבי דיונים שמתחילים בנושא שבו דנה המשנה, שלעתים מפליגים למקומות רחוקים שלכאורה כלל לא תואמים למשנה המקורית. זאת תמצית יצירתם של חכמי ארץ ישראל ובבל שנאספה במשך מאות שנים.

אם נחרוג מההגדרות הקשיחות, נגלה שהתלמוד כולל את אוצר החוכמה היהודית של עם ישראל כפי שנאסף במשך שנים. התלמוד הוא לא רק אוסף הלכתי, אלא גם אוסף עצום של אגדה, פילוסופיה, חוכמת חיים, היסטוריה, מדע, מדרשים, מעשיות ואפילו הומור. כל זה מוצג באמצעות שיטה לוגית מיוחדת ומורכבת להבנה למי שאינו שוחה בים התלמוד.אין נושא שהוא לא נוגע בו. דף גמרא (אימג'בנק/Thinkstock)

ירושלמי ובבלי: סתום או מפולפל

התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי נכתבו בעיקר בארמית, ושניהם מחולקים לסדרים (חלקים), בהתאם לחלוקת המשנה. אבל רב השונה על הדומה, וההבדלים ביניהם גדולים. ראשית, התלמוד הבבלי נכתב בערים סורא ופומבדיתא שבבבל, והתלמוד הירושלמי נכתב ונערך בטבריה (ולא בירושלים, כפי שאפשר היה להסיק משמו). התלמוד הבבלי רחב היקף יותר ממקבילו, והוא דן במשנה כולה, ואילו הירושלמי עוסק רק בחלקה. הירושלמי יותר סתום - אין בו שאלות הבהרה או הסברים; ואילו הבבלי בנוי סוגיות-סוגיות, ובגלל עומקו, פלפולו ומורכבותו, הוא זה שתפס את הבכורה מבין השניים, כמעט בכל קריטריון אפשרי, ונחשב לאבן הדרך העיקרית בפסיקה ההלכתית.

  " התלמוד אינו נמנע מעיסוק בדילמות רחוקות ולא אופייניות, למשל בעכבר שהכניס פירורי לחם לבית שמנקים לקראת פסח, כולל דיון על מספר הפירורים שהיו שם קודם, ובהמשך גם דיון על מקרה שבו נכנס עכבר ואחריו חולדה. חכמי התלמוד העידו בעצמם על חלק מהמקרים כי הדבר "לא היה ולא עתיד להיות", מכיוון שלכך נדרשים לא מעט צירופי מקרים "

הקושי: הפרשנים מקשים יותר

הגמרא נחשבת לאחד הטקסטים ההלכתיים הקשים ביותר, אם לא הקשה ביותר. היא כתובה באופן תמציתי ביותר, משתמשת בז'רגון ייחודי המצריך היכרות מעמיקה עם השפה ועם ההקשרים, קופצת לא פעם מנושא לנושא, וכדי להבין מי נגד מי, יש צורך להיעזר במפרשים (בעיקר אלה המופיעים בתוך דף הגמרא - רש"י ותוספות), שלפעמים דווקא "מפרקים" את הטקסט עוד יותר.

תחומי העיסוק: מכשרות עד מוסר

דומה כי אין נושא שהתלמוד אינו נוגע בו: תפילות וברכות, חגים ומועדים, נישואים וגירושים, מעמד האישה, שבת, חוקי נזיקין, דיני קורבנות, כשרות, מוסר והלכה, דרך ארץ, ואפילו עולם המיסטיקה והמסתורין. התלמוד אינו נמנע מעיסוק בדילמות רחוקות ולא אופייניות, למשל, בעכבר שהכניס פירורי לחם לבית שמנקים לקראת פסח, כולל דיון על מספר הפירורים שהיו שם קודם, ובהמשך גם דיון על מקרה שבו נכנס עכבר ואחריו חולדה. חכמי התלמוד העידו בעצמם על חלק מהמקרים כי הדבר "לא היה ולא עתיד להיות", מכיוון שלכך נדרשים לא מעט צירופי מקרים, אך בכל זאת, "ולמה נכתב, אלא דרוש וקבל שכר" - כלומר יש ערך ושכר ללימוד התורה, גם אם לא מדובר בסוגיות שאנחנו נתקלים בהן ביומיום.

פרשנות התלמוד: שני זרמים עיקרייםרובדי הסוד וההלכה הם היינו הך (פלאש90)

מקומו של התלמוד בעולם התורני כה מרכזי, שהוא נחשב כספר המקורות האחרון ביהדות, שכל הספרות שהגיעה אחריו נסמכת עליו במידה רבה. לכן, כבר בשלב כתיבתו ועריכתו היה ברור שהתלמוד הוא ספר יסוד שאמורים לבוא עליו פירושים.

אפילו תלמידי חכמים התקשו ללמוד את התלמוד, בפרט במקומות שבהם הארמית לא היתה שגורה, ושאלות שונות שהופנו אל הגאונים רוכזו בספרות השו"ת. בהמשך נוצרו שני זרמים עיקריים בפרשנות התלמוד - הזרם הספרדי והזרם האשכנזי. כך נוצרו פירושיהם של רבנו חננאל, רב נסים גאון, הרמב"ם, ר' מאיר אבולעפיה, הרמב"ן, הרשב"א מהצד הספרדי; ומהצד האשכנזי, רבנו גרשום ממגנצה, תלמידו רש"י (שפירושו נהפך לאחד החשובים, אם לא החשוב ביותר), שכתב על כמה מסכתות כמה גרסאות פרשנות, רבנו תם ועוד. חכמי אשכנז הצטיינו בפרשנות מילולית וטקסטואלית, ואילו חכמי ספרד בלטו ביכולתם לסכם סוגיות והלכות באופן מרשים. במאה ה-16 ואילך התחדשו הפירושים לתלמוד, ועליהם היו חתומים ר' מאיר מלובלין, המהרש"ל, המהרש"א ועוד.

המסתורין: לא להיכנס לפרדס

בעולם התלמודי רובדי הסוד וההלכה הם היינו הך. המיסטיקה וההלכה קשורות זו בזו, ואדם שעוסק בתורת הסוד והמסתורין עוסק גם בפלפולים הלכתיים יומיומיים. עם זאת, חלק מהמידע הלקוח מעולם הסוד הוצפן מכמה טעמים - "כבוד אלוהים הסתר דבר", החשש מפני "כניסה לפרדס" וגם ההוראה המפורסמת במסכת חגיגה, שלפיה "אין דורשים במעשה בראשית בשניים, ולא במעשה מרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו". עם זאת, אפשר למצוא בתלמוד נושאים גלויים או מוצפנים - סיפורים הלקוחים מעולם הנשמות או יוצאים מגדר עולם הטבע הגשמי, שמותיו המפורשים של הקב"ה, מעשי נסים כחלק אינטגרלי מאגדות (כמו "תנורו של עכנאי" המפורסם) ועוד.

הדף היומי: שבע שנים וחצי של לימוד

את יוזמת "הדף היומי" הגה הרב מאיר שפירא מלובלין באלול תרפ"ג (1923) במהלך כינוס של תנועת אגודת ישראל בפולין. בכל מסכתות התלמוד הבבלי יש 2,711 דפים, ואם לומדים דף מדי יום,  אפשר לסיים את הש"ס מדי שבע שנים וחצי, באופן מחזורי.

למרות שחלק מהזרמים ביהדות נמנעו משיטה זו, בשל סיבות שונות, לימוד הדף היומי נהפך נפוץ יותר ויותר עם השנים, וכיום מתקיימים ברחבי הארץ אלפי שיעורים יומיים - פיזיים ואינטרנטיים - של הדף היומי. ארגונים ואתרים שלמים נוסדו על בסיס זה, ובהם מאורות הדף היומי, קול הדף, פורטל הדף היומי ועוד. בימים אלה מסתיים לימוד המחזור ה-12 של הדף היומי, שהחל בכ"א באדר א' תשס"ה ויסתיים בי"ד באב תשע"ב. טקסים וכנסים שונים ילוו את סגירת המעגל, וזאת בדרך למחזור ה-13, שייפתח יום לאחר מכן, במסכת הראשונה בש"ס - מסכת ברכות.

סוד קסמו של התלמוד - סדרה מרתקת בבית אבי חי