על חינוך וטכנולוגיה

השנה נאלצתי להגיע שלוש פעמים לחדרו של מנהל בית הספר של בני כדי לשחרר את האייפוד שלו. הנער הפוחז שלף את המכשיר במהלך השיעור, בניגוד גמור להנחיות המפורשות המחייבות אותו להיישיר מבט אל המורה ולהקשיב, או לפחות לעשות כאילו הוא מקשיב. אז בבקשה, כל מי שמדבר על זמינות טכנולוגית של 24 שעות, שבעה ימים בשבוע - אנא הורידו מהנוסחה את זמן בית הספר.

הטכנולוגיה נעצרה בדלת הכיתה. התלמידים מצווים לכבות את הסמארטפונים שלהם, והמחשבים הישנים נכלאו במרתף בית הספר. אינספור ניסיונות לרתום את הטכנולוגיה לשיפור החינוך נבלמו בשער, וגם הלוחות החכמים לא הופכים את השיעור, את המורה ואת התלמיד לחכמים יותר. מתרבים הקולות הטוענים שטכנולוגיה ובית ספר כלל לא נועדו זו לזה, ועדיף שלא יפריעו זה לזו.

אלא שבשנים האחרונות נהפכו אתגרי החינוך והטכנולוגיה לדומים מאוד: המורה בכיתה ומהנדס המחשבים בחברת ההייטק שוקדים, כל אחד בעולמו, על מציאת דרך יצירתית שבה מוצר אחד יותאם לצורכיהם המגוונים של אנשים שונים. הם אפילו משתמשים באותם מושגים - מילים כמו אדטפציה וקסטומיזציה השתרבבו אל עולם החינוך כדי לתאר את מה שפעם כינינו "חנוך לנער על פי דרכו".

חנוך לנער על פי דרכו הוא כיום שאלת מיליארד הדולר של חברות הטכנולוגיה. פייסבוק ואפל מחפשות דרך לפתח מוצר שהוא גם סגור וגם פתוח, גם אחיד וגם ייחודי - מוצר שמיליונים ישתמשו בו באופן דומה, אך כל אחד יחוש שהוא יחיד ומיוחד ושהוא מקבל בעזרתו מענה לצורכיו שלו. הגביע הקדוש שלהן הוא מוצר חכם מבפנים ופשוט מבחוץ, כזה שכל אדם יכול להשתמש בו מיד ובקלות.

  חנוך לנער על פי פייסבוק. צילום: אימג'בנק

החינוך מתמודד עם אותן שאלות ממש: המורה בכיתה צריכה למצוא איזון בין הדרישות האחידות של תוכנית הלימודים ליכולות ולצרכים המגוונים של תלמידיה. המדענים, אנשי השיווק, מפעילי המלגזה והמשוררים של מחר יושבים יחדיו בכיתה אחת, והיא צריכה לקרבם אל השוקת ולשכנעם לשתות. לשם כך עליה לרקוח להם משקה קסום שיתאים לחכו של כל תלמיד.

האיזון הזה אינו פשוט כלל ועיקר. מערכת החינוך לא נבנתה כדי לטפל בצורכיו הייחודיים של כל ילד, אלא כדי לשמש מפעל גדול לייצור אזרחים כשירים. אנשי אקדמיה, רבנים ומחוקקים מגדירים על פי דרכם את דמותו של הבוגר הרצוי להם; ועדות מקצוע ותוכניות לימודים קובעות את מה שכל התלמידים חייבים ללמוד ואת מה שייבחנו עליו; ובעקבותיהם נכתבים ספרי לימוד ומערכי שיעור זהים ואחידים.

 לכן, ונגד כל הסיכויים, האתגר המרכזי של המורה הוא להיכנס לסביבת עבודה תעשייתית ולרקום בתוכה מערכת יחסים קלינית ואישית. לשם כך נדרשות מורות מעולות בעלות כישרון ואופי מיוחדים, יכולת גבוהה, חום אנושי והכשרה מקצועית שתקנה את המיומנויות האלה. הטכנולוגיה יכולה לסייע החל ברמת ניטור הלמידה בכיתה, דרך תיק תלמיד למעקב וכלה בכלים לתכנון ההוראה וליצירת רשת מקצועית למורים. ככל שהקשר בין ההוראה של המורה ובין הלמידה של התלמיד יהיה הדוק יותר, כך הלמידה תהיה טובה יותר - וכך גם ההוראה של המורה.

הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ

בשנים האחרונות מתחילה הטכנולוגיה להירתם לסיוע בהידוק הקשר החשוב הזה. ברחבי העולם מתפתחות סביבות למידה שבהן התלמידים מתרגלים, והמורים מקבלים חיווי על כל תלמיד, מנתחים את יכולותיו ואת צורכיו ומתאימים לו את הקצב ואת התוכן. די ליציאה הטקסית לחדר המחשבים ומספיק עם מצגות "העתק-הדבק" מאתרים מפוקפקים שכותרתן "למידה מבוססת פרויקטים". הגיעה העת שהטכנולוגיה תתמוך בהוראה ובלמידה בכיתה. אנחנו נמצאים בפתחה של תקופה שבה הטכנולוגיה מתחילה להתחבר לחינוך, ומה שיחזיק אותם יחדיו הוא המורה, התלמיד ומה שביניהם, או בשפה נשכחת אחרת - חנוך לנער על פי דרכו.