מחזיר אהבות קודמות

"הערת שוליים" הביס את " בוקר טוב, אדון פידלמן" בפרס אופיר השנה. למרבה ההפתעה - ואולי לא, שהרי הקולנוע הישראלי אוהב את התוצרת שלו משפחתית ואנושית - הסרטים אינם זרים זה לזה, אלא דומים דמיון מפתיע. שניהם עוסקים, במסגרת ז'אנר הדרמה המשפחתית, במאבק בין-דורי שהוא גם מאבק אידיאולוגי - עימות בין אב לבנו שהוא גם עימות בין העולם הישן לעולם החדש. ואף על פי ש"בוקר טוב, אדון פידלמן" נופל מ"הערת שוליים" כמעט בכל קטגוריה, זו עדיין יצירה מצוינת וראויה לשמה.

אדון פידלמן (ששון גבאי המאופק והנפלא) הוא רסטורטור. אבל האם הוא באמת רסטורטור? אדון פידלמן אמון על שיפוצם של רהיטים ישנים והתאמתם למציאות המודרנית. זו מלאכתו, גאוותו ומקור פרנסתו, והוא אינו מוכן לוותר עליו גם כשהמקצוע אינו מיטיב עמו עוד. אבל אדון פידלמן זקוק בעצמו לרסטורטור - רסטורטור לנשמתו. לאחר 40 שנות עבודה משותפות הלך לעולמו שותפו לעסק, מלמוד, והותיר אותו לבד בחזית הקורסת. החשבונות מצטברים, הצ'קים חוזרים והרהיטים נערמים ללא רוכש בסדנה, אך פידלמן בשלו: מסוגר בדלת אמותיו הוא ממשיך למשוח פוליטורה על הרהיטים, מנסה לצקת בהם חיים חדשים. אבל ככל שדלתות הבנקים והלווים נסגרות בפניו, נדמה כי מר פידלמן לא יוכל עוד ליצוק חיים חדשים בסדנת הרסטורציה.

 

מי שמבין זאת ראש הוא בנו, נח (נבו קמחי). הוא מכיר בסיום תפקידה ההיסטורי של הסדנה, ומבקש לנצל את פוטנציאל הנדל"ן הגלום בה. זו הדרך שעוברת מהעולם הישן אל העולם החדש - מסדנה חשוכה ועלובה לבניין רב קומות מואר ומרשים. אם לא די במחלוקת העסקית השוררת בין האב לבנו, הרי שנוצק לתוכה רובד אישי יותר - נח אומץ בחום בזרועותיו של מלמוד, שאף הוריש לו את חלקו בסדנה, דבר שרק מגביר את הניכור ביחסים המנוכרים ממילא בינו לבין אביו.

את מקומו הנפקד של נח בתא המשפחתי הלא מתפקד של הפידלמנים ממלא אנטון (הנרי דוד), צעיר מסתורי שמתחיל לעבוד כפועל בסדנה. לאט לאט הוא תופס את מקומו לצד אדון פידלמן, ונכנס עמוק יותר ויותר לנעליו של נח - כבן שני לפידלמן, כשותף עסקי ואפילו כמי שחודר אל ביתו ואל משפחתו.

ההתפתחות הזו במשולש היחסים הנפיץ לא לוקחת את "בוקר טוב, אדון פידלמן" אל מחוזות המותחנים הפסיכולוגיים. זו נשארת דרמה קאמרית באופיה, שבמרכזה דמות אב ששוקעת בעולמה ושני בנים המושכים אותו לכיוונים שונים.

לתוך הסיפור הזה מושחלים חוטים נוספים שמסבכים את העלילה ואת מערכות היחסים המורכבות המתנהלות בתוכה: מלמוד וצעירה שעמה נהג לשכב, אנטון והמשפחה שממנה הוא נמלט, היחסים בין נח לאשתו ההרה (שרה אדלר). כולם יחד יוצרים עולם עדין של יחסים רגישים שזקוקים לרסטורציה, אחד אחד. באלגוריה הזו - באחת מפניה - גם מערכות יחסים, ואפילו יהיו בסיסיות כמו המשפחה, זקוקות לתחזוקה ולטיפול ביד אוהבת.

אבל הרסטורציה שבסרט, שמופיעה גם בשמו באנגלית, מכוונת בראש ובראשונה אל דמותו של פידלמן, כמעין רהיט ישן הזקוק לשיקום כדי שיוכל לתפקד במציאות בת זמנו. "בוקר טוב, מר פידלמן" מציב סימן שאלה מעל האפשרות ששיקום כזה הוא בכלל אפשרי, ושהוא אפילו מעשה נכון ורצוי. האם לא מוטב למר פידלמן להמשיך לחיות את חייו כמות שהם? האם הוא מסוגל לכך, במציאות הכלכלית הלוחצת אותו אל הקיר? האם סדנה מיושנת שווה את מחיר הקרקע שעליו היא יושבת בדולרים, או את מחיר האושר שהיא תופסת בנפש? ומה באשר לפסנתר עתיק - מה ערכו? האם כפי שיוערך על ידי מומחים ואספנים, או כמו המקום שיתפוס בלבו של ילד קטן?

התסריט הנהדר ובעל האיכויות הספרותיות של קו-אל, שחורג מהישראלי אל האוניברסלי אך גם משורר בדרך אלגיה קטנה לבתי המלאכה הקטנים של תל אביב, בנוי בצורה מעגלית מובהקת, כמעט דידקטית. מפגשים בין אבות ובנים על צלחת רביולי יחזרו על עצמם. מסע בילוש בעקבות פסנתר עתיק יוביל את החוקרים אל נקודת ההתחלה. ורסטורטור מזדקן ימצא את עצמו יושב באותו המקום, באותה הסדנה, מחכה ללקוח הבא. ולרגע אחד נדמה שבמעגל הזה נפער פתח קטן, ושמר פידלמן - סב טרי ואב טרי - אכן התעורר לבוקר חדש, ועם זאת עדיין ממשיך לחיות את האתמול. שמי שיודע להחזיר רהיטים קודמים, לומד גם להחזיר אהבות קודמות.