זירת התגוששות נקייה מדם

 היה זה בראשית הקולנוע, בעידן שבו נהפכו שבילי העפר הקולנועיים לדרכים סלולות. תמונות החלו לנוע בין היוצרים לקהל והסכמים נוסחו בין הצדדים, מגדירים במה מותר לצפות ולמה אסור לצפות בחשכת בית הקולנוע. הקהל שישב בחללים שהוסבו לאולמות הקרנה ציפה להפתעות, ובכל זאת, את תמונה הסיום של הסרט "שוד הרכבת הגדול" מ-1903 הוא התקשה לעכל.
בול בפוני. "שוד הרכבות הגדול"בתמונה החותמת, רגע אחרי שעלילת הסרט הובילה חבורת שודדים אלימה אל כליונה הבלתי נמנע, התייצב מול המצלמה אחד מהרשעים, ובצילום תקריב הישיר מבט ואקדח אל הצופים, ובלי למצמץ, ירה להם בול בפוני. נשימתם של הירויים הראשונים, כך מספרים, נעתקה. זה אמנם היה רק סרט, ואף פירור של אבק שריפה לא הגיע לנחיריים, ובכל זאת, תגובתם של הצופים נוכח מעשה התעוזה היתה רחוקה מלהיות פסיבית. הם התמרמרו על חוסר הקוהרנטיות המאפשר לנבל שזה עתה בא על עונשו לקום ולירות פעם נוספת, הם מחו נוכח האלימות המופגנת, נטולת ההסבר, ועל נטייתו של הסרט להסיט את האלימות שכוונה כלפי דמויותיו הפיקטיביות אל עבר קהל הצופים הפיקטיבי פחות. הם מחו ובכו, ובעיקר ביקשו עוד. הקופות התמלאו, והטריטוריה היחידה ביקום התרבותי שבה נועד מקום נכבד למעשה האלים התגלתה במלוא תפארתה.

את הדיה של הירייה מראשית המאה ה-20 אפשר לשמוע בבתי הקולנוע עד היום. הפיכתה של האלימות לשעשוע וקריצתו המודעת של הסרט לחיבתם המתעוררת של הצופים למראות רוויי אלימות התפתחו והיו לאחת מאבני היסוד המסחריות של תעשיית הקולנוע. את היקום הקולנועי בכלל ואת זה המלבלב בסרטי הקיץ בפרט אי אפשר לדמיין בלי נוכחותם העזה והאדומה כדם של מרבצי אלימות ויזואליים. " הסקרנות שמעוררת בנו סיטואציה אלימה, מהסוג שמוביל מציצנים להאט ולבחון תאונת דרכים, מובילה אותם גם לבחינת סצנות אלימות המוגשות בהילוך אטי ובריאליזם חסר רחמים באצטלה בידורית וחסרת אחריות. באין צורך בחגורת בטיחות, מאפשרים הקולנוע והטלוויזיה מעורבות בזירת התגוששות אלימה, תוך הבטחה ברורה לצופה המשתתף כי ייצא ממנה בלא פגע "
 
כיצד יש להסביר את חיבתנו לסצנות רוויות אלימות בקולנוע ואת הנכונות להשלים איתן? אין זאת כי כוח המשיכה של אלימות פוטוגנית היא בהיותה קודם כול בטוחה ובלתי מאיימת. תצלומי התקריב בנוסח "שוד הרכבת הגדול" מאפשרים קרבה מוגנת לאקדחים מעשנים. הם מאפשרים מבט בוחן בסיטואציה, שאילו היתה מתרחשת מחוץ לבית הקולנוע, היתה גורמת לנו בוודאי לנוס על נפשנו בבהלה. הסקרנות שמעוררת בנו סיטואציה אלימה, מהסוג שמוביל מציצנים להאט ולבחון תאונת דרכים, מובילה אותם גם לבחינת סצנות אלימות המוגשות בהילוך אטי ובריאליזם חסר רחמים באצטלה בידורית וחסרת אחריות. באין צורך בחגורת בטיחות, מאפשרים הקולנוע והטלוויזיה מעורבות בזירת התגוששות אלימה, תוך הבטחה ברורה לצופה המשתתף כי ייצא ממנה בלא פגע.

עם זאת, חובבי סרטי הפעולה בינינו ייאלצו להודות כי החיבה לסרטי אקשן נובעת ממקום עמוק ופראי הרבה יותר. סרטי בלתי מנוצח. מתוך "סקייפול" מלחמה, סרטי אימה ויתר הסרטים שבהם מצטמצם מספר הדמויות ככול שעלילת הסרט מתקדמת, עונים על דחף קדום ופתור הרבה פחות מסקרנות פסיבית. הזדהותם המלאה של הצופים עם המתרחש על המסך והאדרנלין המפעפע עד קצות האגרופים הופכים את חוויית הצפייה לפעילה מאוד. סצנת פעולה שלא עוררה ריגוש תיחשב לכושלת, וסצנה שהצליחה לטלטל את צופיה תיחשב למוצלחת בלי כל קשר למידת אכזריותה. הפופולריות העצומה של סרטי פעולה מצליחים והכספים הרבים שהושקעו גם באלה שלא הצליחו מעידים כי האלימות הקולנועית היא תופעה הדוחה כל ביקורת ערכית ומוסרית, ולפירוקה באמצעים רציונליים יש אותם סיכויי הצלחה כמו לרשע התורן באחד מסרטי ג'יימס בונד.

סצנות אלימות פונות אל הרובד החייתי הקיים בכל אחד מאיתנו - רובד שלא נעלם גם אחרי בחירתנו הקדומה, כמין, להתייצב על רגלינו האחוריות. בדומה לרגעים אחרים המזכירים לנו את קרבתנו המוכחת לחיות - בכבישים, בתורים, בסכסוכי שכנים ובמלחמות טריטוריאליות - מספק הקולנוע הוכחה להיות האנושיות פחות בגדר עובדה מוגמרת ויותר בגדר אתגר, שלא לומר משאלת לב. הוא מצביע על אותם דחפים שלא דחוף לנו להודות בקיומם, ובה בעת מעצים אותם. משימת עידונם של הכוחות האלימים החבויים בנו צפה מחדש דווקא בבית הקולנוע. דווקא שם, נוכח ההבנה, ההשלמה או ההתלהבות שאנו מגלים נוכח האלימות השוטפת מבחוץ ומבפנים, עשוי הקולנוע לשמש כתמרור אזהרה וכציון דרך. אדרבה, דווקא ההתמודדות ובחינת העונג הפרוע שמספקת האלימות הקולנועית על צדדיה הסדיסטיים והמזוכיסטיים עשויות לסייע לאדם המבקש לחמוק מקרבתו המסוכנת לחיית השדה. עם טיפה עזרה מידידיו החושבים, עשוי גם בית הקולנוע, מקום קינונם של יצרים קמאיים ונעלים כאחד, להיות תחנה חשובה בדרך האבנים הצהובות המובילה מהג'ונגל אל שדרות גן עדן פינת חזון הצמחונות והשלום.