OldContentID: 16856
OldRefID: 100006
תאריך לציון ראש השנה לאילנות היה, אבל מילים לצומח עדיין לא. ד"ר צביה ולדן על ט"ו בשבט ועל התחדשות התרבות העברית בארץ
מעבר להיותו חודש ריחני וממוזג, שבט הוא חודש של התחלות, של אמצע ושל הבטחה. הוא חודש של פריחה לבנה ארץ ישראלית, שהילדים מנסים לשחזר באמצעות פיסות צמר גפן המודבקות על הציורים שלהם. ובעיקר הוא חודש המצביע על ההזדמנות הגדולה שלנו לחדש ולהתחדש בתרבות העברית בארץ. הוא חגיגה לחתירה לדמוקרטיה – החודש שבו חל יום ההולדת של הכנסת; חגיגה למסורת מתחדשת של תיקון, סדר והגדה לט"ו בשבט, ושל חג נטיעות וסביבה; חגיגה לעברית, שנמצאת מחדשת שמות לפרחים המשמחים כל עין.
החמנייה ניצחה את חמון וזהרה (Thinkstock)
החג של שבט הוא ט"ו בשבט, ובלשון הילדים – דובי שבט! לפי בית שמאי היינו אמורים לציין אותו בראש החודש. לפי בית הלל – באמצעו.
ומה שנתקבע הוא ט"ו בשבט, כשהירח - קרי הלבנה - במילואו. מרתק במיוחד בו הוא החיבור בין ראשית הציונות והמחנכים שבזכותם התמסד ט"ו בשבט כחג הנטיעות. אמנם ב-1884 ניטעו עצי שקד ביסוד המעלה כחלק מתוכנית לפיתוח, אך ב-1890 הפך ההיסטוריון זאב יעבץ, שהיה מנהל בית הספר של הברון בזכרון יעקב, את הנטיעה לטקס. שש שנים אחרי כן חבר אליו המורה חיים אריה זוטא, ויחד הם הביאו מנהג זה לאישורה של הסתדרות המורים. בהמשך
עוצב תיקון מיוחד לחג, שאליו נלוותה הגדה מתאימה לתאריך זה, ובכך חודש מנהג שהיה נפוץ בין המקובלים בצפת.
" ב-1890 הפך ההיסטוריון זאב יעבץ, שהיה מנהל בית הספר של הברון בזכרון יעקב, את הנטיעה לטקס. שש שנים אחרי כן חבר אליו המורה חיים אריה זוטא, ויחד הם הביאו מנהג זה לאישורה של הסתדרות המורים. בהמשך עוצב תיקון מיוחד לחג, שאליו נלוותה הגדה מתאימה לתאריך זה, ובכך חודש מנהג שהיה נפוץ בין המקובלים בצפת "
אלא שכדי לחגוג את הטבע במלוא הדרו יש לקרוא לצומח בשמות. וכך נפתח פרץ יצירה לשמות המתחרים על לב הדובר (כדי ללמוד, ולו במעט, על השמות השונים שהיו מועמדים, ראו את המאמר "מילון פורח: התחדשות וחידוש בשמותיהם של שני פרחים בעברית" [צביה ולדן, מתוך "שבכתב; מאסף בינה - ספרות, שירה והגות", גיליון א']). בתנ"ך אנחנו מכירים רק את שושנת העמקים ואת חבצלת השרון, אבל מה יהא על הכלנית? ומי יקרא בשם לפרחי אמנון ותמר, המצוירים ביד אמן? והחמנייה - מאין בא שמה?
ובכן, את שם הפרח כלנית חידש חוקר צמחי ארץ ישראל עמנואל לב (Loew) על פי המילה הארמית כלניתא, הנזכרת בתלמוד הבבלי (פסחים לה א). אליעזר בן יהודה, שלא הכיר כנראה את החידוש הזה, הציע לקרוא לפרח דמומה או דמומית, וקדם להצעתו השם נעמן, המזכיר בצלילו את השם היווני אנמונה (Anemone). בסופו של דבר זכתה כלת החורף לשם כלנית.
לפרחים הנקראים בפינו אמנון ותמר הציע יוסף קלוזנר את השם
קטיפנית, בשל רכותם. ועד הלשון, הגוף שקדם לאקדמיה ללשון העברית, בחר בשם
סרעפת,
מלשון סרעפים - מחשבות - בעקבות השם הצרפתי pensée. השם המדעי הוא סֶגֶל שְׁלָש-גּונִי, ובקיצור סֶגֶל. ואולם את השם הרווח בפינו כיום העניק לפרח המשורר שאול טשרניחובסקי בפואמה
"אמנון ותמר": "ולפרח אמנון ותמר שם לעולמי עד קָרָאוּ", כנראה בעקבות שמו הרוסי של הפרח – איוון ומריה, אח ואחות שלפי אגדת העם הופרדו בילדותם והתאהבו זה בזה בבגרותם, מבלי לדעת שהם אחים. סיפורם הטרגי עורר את רחמי האל, והוא עשאם לפרח אחד. זהו סיפור שונה בתכלית הן מהסיפור התנ"כי האכזרי והן מזה של גיבורי "אהבת ציון" מאת מאפ"ו, הנחשב לרומן העברי הראשון.
ד"ר צביה ולדן
ומי כמו החמנייה או החמנית מגלם בצורתו את השמש שאליה הוא פונה? על בחירה זאת התחרו י"ד שמות! ובהם: אחות השמש, עובד השמש, שמשונית, חמונייה, חמון ואפילו זהרה.
איזו זכות נפלאה התגלגלה לדוברי העברית המתחדשת על אדמת ארץ ישראל לעשות כמעשה אדם הראשון, וחודש שבט - ראש השנה לאילנות - הוא אחד משיאיה.
Model.Data.ShopItem : 0
8