הקריאה לא להכניס את החרדים לממשלה נראית טיפשית דווקא בימים אלה, כשעל הפרק עומדות סוגיות מהותיות כמו השוויון בנטל ולימודי ליבה. מוני אנדר תוהה: איך הפכו החרדים למוקצים מחמת מיאוס?
כמעט כמו תמיד במחוזותינו, מספיק ששלושה אנשים יחזרו על אותו היגד ולפתע הוא נהפך לאג'נדה שיכולה להחזיק יום שידורים מלא בגלי צה"ל. לתומי חשבתי שמים רבים זרמו בירקון מאז שדוד בן גוריון, האיש שזכה להרכיב את הקואליציה הראשונה, טבע את הביטוי "בלי חירות ובלי מק"י", מים ששטפו את הקביעה הסמי-גזענית שפוסלת ציבור שלם, ולא משנה מיהו או מהו, מלהיחשב שותף לגיטימי לניהולה של המדינה. השאלה, אם כן, מתחדדת: מדוע נהפך המנהג לדרוש בקול ניחר "ממשלה בלי חרדים" לאופנתי כל כך?
בואו נחליף לרגע את החרדים בכל מגזר אחר: ימנים, שמאלנים, חילונים, מעמד הביניים, גולשי בית אבי חי או ג'ינג'ים מצביעי מפלגת הפיראטים עם מכונית מודל 2004 ומטה. מילים כמו "גזענות" ו"הדרה" היו זועקות אלינו מכל כותרת אפשרית. קבלת הפנים שלה זכו השחקנים הצ'צ'נים של בית"ר ירושלים נראית פתאום כמו פלורליזם במיטבו.
צילום: פלאש 90
אל תטעו: אין בכתיבת טור זה משום שיר הלל לתפקודם של חברי הכנסת החרדים לדורותיהם. לצערי הרב, לפחות חלקם, ולפחות בחלק מהזמן, הרוויחו ביושר את תחושת חוסר הרלוונטיות שלהם לכלל המגזרים הישראליים, שלא לדבר על כך שהשניאו את עצמם ועשו יחסי ציבור איומים לציבור שבחר בהם.
אך ככל שהדבר נוגע לנבחרי הציבור החרדים, מתפשטת תחושה של תרופת פלא לכל חולאיה של מדינת היהודים: 30 יום מילואים? ממשלה בלי חרדים. שני מיליון שקל לדירת שלושה חדרים בגבעתיים? ממשלה בלי חרדים. חותכים אותך בכביש, מימין, ב-140 קמ"ש? לא עוד! יש פתרון! נכון. ממשלה בלי חרדים.
" האם יאיר לפיד לא ידאג בכנסת הבאה למגזר שהצביע בעדו? האם זהבה גלאון לא תנסה לקדם בכל דרך אפשרית את ה'אני מאמין' של מצביעי מרצ? התמונה היתה הרבה יותר מדאיגה אם התשובה לכל השאלות האלה היתה שלילית, ובעצם היתה מייתרת את הטיול הרגלי הקצר שעשינו רק לפני שבועיים לקלפי כדי להצביע ביום חגה של הדמוקרטיה "
למה? במה חטאו נציגי הציבור החרדים שנהפכו למוקצים מחמת מיאוס? האם יאיר לפיד לא ידאג בכנסת הבאה למגזר שהצביע בעדו? האם זהבה גלאון לא תנסה לקדם בכל דרך אפשרית את ה"אני מאמין" של מצביעי מרצ? התמונה היתה הרבה יותר מדאיגה אם התשובה לכל השאלות האלה היתה שלילית, ובעצם היתה מייתרת את הטיול הרגלי הקצר שעשינו רק לפני שבועיים לקלפי כדי להצביע ביום חגה של הדמוקרטיה. יכול להיות שמה שאסור לחשוב על כל ציבור אחר כאן מותר לחשוב רק על החרדים?
מישהו באמת חושב שדווקא השעה שבה הנושאים הכי בוערים מבחינת כמעט מיליון חרדים עולים לדיון, וחוקים כמו השוויון בנטל, יציאה לעבודה ולימודי ליבה עומדים לפולמוס אמיתי, זה הזמן הנכון להראות לחרדים שהישראלים כל כך אוהבים אותם, עד שאפילו אינם תופסים אותם כשותפים לגיטימיים לממשלה? ממשלה בלי חרדים - אִין, צבא בלי חרדים - אאוט. לא צריך להיות פרשן פוליטי כדי להבין שזה לא יעבוד.
כאיש חב"ד, יש לי פריבילגיה: חב"ד אינה תנועה פוליטית, ואינה מזוהה עם מפלגה זו או אחרת. בחוכמתו הסביר הרבי מליובאוויטש כי המילה מפלגה היא נגזרת של השורש פל"ג, וחב"ד היא נגד פילוג - היא בעד אחדות והכלה של כולם. היכנסו לכל בית חב"ד שתבחרו: תמצאו שם אנשים עם כיפה ובלעדיה, אוכלי גפילטע ובולסי חריימה, מדוושי אופניים אקולוגיים ומעשני סיגרים כבדים. עם כל הלב לכל אחד.
נכון שזה נשמע כמעט ילדותי, אבל בדיוק כמו שבשיעור ספורט בבית הספר כולם נטלו חלק - מי שקופץ כמו מיקי ברקוביץ' לצד מי שרץ, כמוני, אחרי חמין בשבת - הייתי מצפה מראש הממשלה שבבואו להרכיב קואליציה שבאמת רוצה לקדם את רווחת אזרחיה יזמין כמה שיותר מפלגות המייצגות את הבסיס המאחד של כולנו כאן. מותר לא להסכים על הכל, אבל אסור לפסול מראש את הסיכוי לישיבה משותפת.
בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי