נקראים לדגל

מגן דוד: שורשים בקבלה

מגן דוד, הנמצא בבסיסו של דגל ישראל, הוא סמל ייחודי המורכב משני משולשים הניצבים זה על זה במהופך. מדובר בסמל עתיק מאוד, בעל שורשים עמוקים בתורת הקבלה. לפני כ-1,300 שנה נהפכה הצורה לסמל המזוהה עם העם היהודי. כשזה קרה - מגן דוד החל לשמש סמל מרכזי גם בבתי כנסת, במבנים, בתשמישי קדושה ואף במצבות. למרות השקפתם החילונית, במאה ה-19 אימצו חברי התנועה הציונית את סמל המגן דוד, שנתפס כדתי, כסמל הלאומי של עם ישראל.שרטוט שעשה הרצל לדגל שבעת הכוכבים

הפסים: זכר לטלית

פסי התכלת שניצבים מעל ומתחת למגן דוד מסמלים את פסי הטלית - אחד הפריטים היהודיים הבסיסיים שבו כל יהודי מאמין מתעטף מדי בוקר. השילוב בין מגן דוד לפסי הטלית נוצר באופן כמעט מקרי, לכבוד חגיגה במושבה ראשון לציון שהתקיימה ב-1885. מאז השילוב נשאר.

התכלת: ותודה למשורר

כיום הדבר נהוג באופן לא שכיח במיוחד, אך על פי ההלכה המקורית, הציציות שבטלית אמורות להיות בצבע תכלת ("פתיל תכלת"). לצבע זה יש משמעות מיוחדת ביהדות, כמבואר ב"מדרש הגדול": "כל זמן שישראל מסתכלין בתכלת הזו הן נזכרין מה שכתוב בלוחות, ומקיימין אותן".

התכלת הגיע גם אל הדגל מתוך יוזמות שונות. אחת מהן שייכת למשורר היהודי אוסטרי לודוויג אוגוסט פרנקל, שהסביר כי הצבעים הלאומיים של עם ישראל, שצריכים לבוא לידי ביטוי בסמלו הלאומי, הם הכחול והלבן, כצבעי הטלית. האמירה נעשתה במסגרת השיר "צבעי ארץ יהודה", שפרסם ב-1864.

אגב, היום ניתן למצוא לא מעט טליתות בצבעים שחור-לבן ואף בעיצוב צבעוני ססגוני. התכלת נשאר ברוב הטליתות, אבל גם בדגל ישראל.

הקונגרס הציוני: הפעם הראשונה

דגל ישראל, בצורה שכולנו מכירים אותה, הוצג לראשונה ב-1891 בבוסטון, ארצות הברית, על ידי אגודת בני ציון. לאחר מכן הציע דוד וולפסון, מראשי התנועה הציונית, לשלב את מגן הדוד ואת פסי הטלית בדגל התנועה. בקונגרס הציוני שנערך בבזל בשנת 1897 הוחלט לאמץ את ההצעה.

הדגל של הרצל: שבעה כוכבים זהובים

חוזה המדינה בנימין זאב הרצל חשב על דגל אחר דווקא. הדגל שהציע הרצל כלל רקע לבן (שהיה אמור לסמל את החיים החדשים של עם ישראל בארצו), ועליו שבעה כוכבים זהובים, שסימנו שבע שעות עבודה ביום. זה היה האידיאל של הרצל מבחינת יום העבודה במדינה העברית המתחדשת.

דגל עברי: סוג של סקיצה

לפני קום המדינה עוצבו כמה דגלים ששימשו סמל לתקומת העם היהודי בארצו. אותם דגלים זכו לשם הכולל "דגל עברי". הם עוצבו בעיקר בצבעי כחול ותכלת, ובגרסאות שונות נכללו מוטיבים זהובים, ורובם כללו מגן דוד. ורסיות אחרות כללו את מנורת שבעת הקנים.

והזוכה הוא: שישה חודשי התלבטות

דילמה כבדת משקל ליוותה את קברניטי המדינה הצעירה: האם "לייצר" דגל חדש, להתבסס על הדגל של הרצל, או שמא להשתמש בדגל של התנועה הציונית? שישה חודשים ארכה ההתלבטות, שכללה אף תחרות להצעת דגל הלאום. בסופו של דבר נקבע ב-28 באוקטובר 1949 דגל ישראל המוכר לנו כיום כדגל הרשמי של מדינת ישראל.

ההצעות שנפסלו: טלאי צהוב וגור אריה

את הדגל שנבחר בסופו של דבר כולנו מכירים, אבל לא פחות מעניין אילו דגלים לא נבחרו על ידי ועדת הדגל והסמל של מועצת המדינה הזמנית. בין השאר הציע אוטה וליש דגל שבו שני פסים כחולים עבים, וביניהם שבעה כוכבים זהובים בצורת מגני דוד; הצעה אחרת כללה מגן דוד צהוב, כדי להותיר זכר וחותם לטלאי הצהוב; הצעה נוספת היתה דגל שכולל גור אריה יהודה (בדומה לסמל העיר ירושלים כיום), ועוד הצעות, מעניינות יותר ומעניינות פחות. " דילמה כבדת משקל ליוותה את קברניטי המדינה הצעירה: האם 'לייצר' דגל חדש, להתבסס על הדגל של הרצל, או שמא להשתמש בדגל של התנועה הציונית? שישה חודשים ארכה ההתלבטות, שכללה אף תחרות להצעת דגל הלאום. בסופו של דבר נקבע ב-28 באוקטובר 1949 דגל ישראל המוכר לנו כיום כדגל הרשמי של מדינת ישראל "

הפועלים מציג: מייד אין צ'יינה

אחת הסערות המעניינות והפיקנטיות סביב דגל ישראל אירעה לפני כמה שנים, כשהתגלה שמיליוני הדגלים שבנק הפועלים מחלק מדי שנה מיוצרים דווקא ב... סין. בעקבות מחאה ציבורית ופוליטית בנושא, החליט הבנק להזמין את הדגלים ממפעלי טקסטיל ישראליים בלבד.

הדגל בכותרות: ד"ש לרובי וויליאמס

מעניין לגלות שדגל ישראל תופס לא מעט כותרות טעונות. כולם מודעים למשמעויותיו השונות ומתייחסים אליו בהתאם, כיד הפרובוקציה הטובה עליהם. דוגמה מכמה כותרות של כתבות שפורסמו בשנים האחרונות: "הונגריה: חבר פרלמנט הצית דגל ישראל ונעצר", "מרוקו: הניף את דגל ישראל כמחאה חברתית - ונכלא", "מבצע במצרים: הורד את דגל ישראל - קבל דירה", "דגל ישראל נמצא בפח אשפה באוניברסיטה העברית", ואפילו, לא תאמינו, "רובי וויליאמס מאוהב בדגל ישראל".