המדרגות הנעות

אלבומים שונים באים לעולם באופנים שונים, אבל נדמה שלידתו של "אברהם אבן-עזרא: הלב, הרוח, הנשמה", האלבום החמישי של המדרגות, יוצאת דופן במיוחד. זה התחיל בהצעה פשוטה לכאורה של ניצן זעירא לאילן דמרי והוד דיין להקליט אלבום שלם משירי ר' אבן עזרא. הרעיון היה חלק מפרויקט "גיבורי תרבות" של נענע דיסק, שבמסגרתו יצאו בעבר "אדומי השפתות" של ברי סחרוף ורע מוכיח (משיריו של אבן-גבירול) ו"שרות לאה גולדברג". ההצעה התקבלה בחום, אם להתנסח בעדינות."העבודה על האלבום היתה מטלטלת". המדרגות 

"זו לא הנגיעה הראשונה שלנו בשירי אבן-עזרא", מספר הוד דיין, הצלע היותר שקטה בצמד, "באלבום השני שלנו ביצענו את 'צמאה נפשי' שכתב. כאן, בפרויקט החדש, הצלילה לטקסטים שלו היתה נפלאה ומאלפת".

 "אבן-עזרא היה גאון טקסטואלי", קובע אילן דמרי ומפרט: "הכתיבה שלו ממש מרגשת ופותחת את הלב. הדמות עצמה מרתקת, ובמהלך העבודה על האלבום, הכרנו אותו לעומק. החוויה הזאת היתה בהחלט מטלטלת, בגלל רמת הטקסטים והדמות המיוחדת".

זה כבר האלבום החמישי שלכם ביחד. אם כל אחד מכם היה יוצר מוזיקה לבד, איך היא היתה נשמעת?

הוד: "אני לא חושב שהיא היתה נשמעת אחרת. אני פחות נמשך להליכה בקו מסוים באופן קבוע, והדיסק הנוכחי יותר אנרגטי מקודמיו. מה שאני עושה בתור מפיק מוזיקלי זה לחפש את נקודת החיבור המוזיקלית הנכונה לאותו השיר. מהבחינה הזאת, אני בא נקי בראש. אם הייתי צריך לקטלג את הדיסקים שלנו בחנות מוזיקה - במדפי הפופ, הרוק וכו' - לא הייתי יודע מה לעשות, כיוון שאין לי את התבנית הזאת במחשבה שלי. אני מנסה לחפש נקודות חיבור לשירים ולהבין מה הפתרון לכל שיר ושיר; איך להלביש כל שיר בצורה טובה ומוצלחת בפני עצמו".

  " ני מרגיש שבתקופה האחרונה כמעט אין אדם שאין לו דיבור עם אלוהים. אני גר במרכז תל אביב. ביום שישי, בפורים, ערכו שם מסיבת רחוב, ואתה יודע מה זו מסיבת רחוב תל אביבית - השם ישמור. יצאתי לקניות, וכשחזרתי, ראיתי שם קבוצה של נערות בנות 15 מנהלות דיון פילוסופי סוער. הן דיברו באנגלית, כי כנראה היתה שם מישהי שלא דוברת עברית. אמרתי 'מתפלספות, אה?'. הן ענו 'כן, אנחנו מדברות על אלוקים' "

אילן: "לכאורה, אנחנו באים ממקומות שונים. הוד בא עם מודעות מוזיקלית גדולה, ואילו אני חסר מודעות מוזיקלית רשמית, כי השורש שלי הוא יותר עולם הפיוטים וטעמי התורה. בגלל שהוד מנגן בצורה כל כך מרגשת בגיטרה, הוא מזכיר לי את הניגונים שעברו לי בראש. הוא בעצם נותן לי פלטפורמה שמרוקנת ממני את כל הניגונים שיש לי בראש. יוצא מזה חיבור נורא יפה, כי הוא מביא איתו את ההשלמות לרוח, את החידוד והדיוק בהרמוניות. למדתי ממנו המון במהלך השנים".

הוד, בזמנו עזבת עולם שלם. אחיך הוא איגי דיין, משפחתך היתה חילונית והיית המפיק המוזיקלי של להקת פופלקס. אתה מקבל פידבקים מכל אלה על עבודתך הנוכחית?

"אחי הגדול נאור מנגן איתנו בהופעות. אני לא יודע איך להגדיר אותו מבחינה דתית, אבל הוא שומר שבת; איגי אמר על הדיסק החדש שלנו שקשה לו עם הטקסטים; פופלקס התפזרו לכל קצוות העולם; שני הוריי חזרו בתשובה, ובכלל, משפחתי השתנתה מאוד. אימא שלי מאוד אוהבת את המוזיקה שלנו ואבא שלי לא במצב לשמוע, לצערי, מבחינה בריאותית. את האלבומים הקודמים שלנו הם אהבו מאוד".

אילן: "אפרופו ההתקרבות של רוב משפחת דיין, אני רוצה להגיד לכם משהו: אני מרגיש שבתקופה האחרונה כמעט אין אדם שאין לו דיבור עם אלוהים. אני גר במרכז תל אביב. ביום שישי, בפורים, ערכו שם מסיבת רחוב, ואתה יודע מה זו מסיבת רחוב תל אביבית - השם ישמור. יצאתי לקניות, וכשחזרתי, ראיתי שם קבוצה של נערות בנות 15 מנהלות דיון פילוסופי סוער. הן דיברו באנגלית, כי כנראה היתה שם מישהי שלא דוברת עברית. אמרתי 'מתפלספות, אה?'. הן ענו 'כן, אנחנו מדברות על אלוקים'. אתה קולט שהן בדיבור רוחני, והן חילוניות לגמרי. הוד הזכיר את איגי, אחיו, הוא לא דתי בהגדרה. אני פוגש את איגי מדי פעם, ויש בו משהו מאוד דתי. הוא דוגמה פרטית להתרחשות הכללית שמתרחשת כאן: גם חילונים מתחילים להתחבר ליהדות".

 "הרב שמואל אליהו אומר שהחילוניות היא תחפושת", מוסיף הוד, "האמת היא שגם על פי הקבלה זה נכון. הכול זה שאלה של לבוש. יש כאלה שמתלבשים בדבר עצמו ויש כאלה שעושים תחפושת".

 
בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי