מתחבטת עם עצמה

עלייתו של יו"ר מפלגת הבית היהודי נפתלי בנט, ששדרג את מעמדה של המפלגה הדתית-לאומית מסיעה אפרורית לשותפה בכירה בקואליציה, מעוררת שאלות רבות לגבי הדיאלוג שמנהלת הציונות הדתית עם החברה הישראלית. בימים ראשון ושני הקרובים יתקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה הכנס "מקומה של הציונות הדתית בחברה הישראלית: השתלבות, בדלנות או הנהגה?", שיבקש לבחון את התהליכים הפנימיים בציונות הדתית בת ימינו, את הקולות השונים הנשמעים בה ואת האפשרויות שהעתיד צופן לה.
נפתלי בנט. צילום: פלאש 90

• בכנס ירצו חוקרים, רבנים, אנשי תרבות ורוח מן הציונות הדתית ומחוצה לה. "אנחנו מזהים את הציונות הדתית כגורם משמעותי מאוד בחברה הישראלית", אומר יאיר שלג, ממארגני הכנס, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ועיתונאי ב"מקור ראשון”, "ההשפעה שלה – בהתיישבות, בצבא ובפוליטיקה, למשל - היא יותר גדולה מגודלה היחסי באוכלוסייה, אך מצד שני, זהו מגזר שכל הזמן קרוע בתוכו. הדבר בלט במיוחד אחרי ההתנתקות בשאלות כמו סמכותה של המדינה ומשמעותה של הדמוקרטיה ובשאלות קונקרטיות אחרות: האם על הציונות הדתית להמשיך ולהשתלב בחברה הישראלית או לשאוף להגיע להנהגת המדינה? הצלחתו של נפתלי בנט מסמלת את האופציה השנייה. בצד זאת, בתחום הפוליטי עולה גם השאלה של סוג הייצוג הפוליטי – האם יש צורך במפלגה מגזרית, או שמא יש להשתלב במפלגות הגדולות? לאורך השנים היו חברי כנסת דתיים בליכוד ובעבודה, וכיום ישנם חברי כנסת דתיים ביש עתיד ובתנועה. איש מהם לא 'נשלח' על ידי הציונות הדתית; הנציגים הללו שלחו את עצמם, אך הם מייצגים תפיסת עולם מסוימת. זו רק דוגמה לתחום שבו הציונות הדתית מתחבטת עם עצמה ונעה לכיוונים שונים ומנוגדים".

• " יהושע סובול: הטענה שלי כלפי הציונות הדתית היא שאחרי מלחמת ששת הימים היא פנתה במלוא עוצמתה לבניין הארץ, וכיבוש הארץ הפך להיות חשוב יותר מהמשך יצירת העם. נתקענו באמצע הדרך "

אחד המושבים בכנס יעסוק באופן שבו הציונות הדתית נתפסת בידי מתבוננים מן הצד, חילונים וחרדים. ישתתף בו המחזאי יהושע סובול, שבמחזותיו השונים עסק בשאלות של ציונות, דת ומשיחיות. "אני טוען שכל השאלה מתחילה מהגדרת הציונות ומטרותיה", אומר סובול, "בעיניי, המטרה הנעלה ביותר של הציונות היתה לקחת עם מרוסק וקרוע ולהפוך אותו מחדש מ'אבק אדם לעם', כפי שאמרו אז. השאלה שהתעוררה באותם ימים היתה אם גאולת העם חשובה יותר מגאולת הארץ. הצלחנו, עד רמה מסוימת, לעסוק בבניין העם, אך הגיע שלב שבו עברנו מבניין העם לבניין הארץ. הטענה שלי כלפי הציונות הדתית היא שאחרי מלחמת ששת הימים היא פנתה במלוא עוצמתה לבניין הארץ, וכיבוש הארץ הפך להיות חשוב יותר מהמשך יצירת העם. נתקענו באמצע הדרך. המשימה של יצירת חברה ישראלית הוזנחה לטובת שטחים והתנחלויות. המתנחלים אמנם חשבו שהם ממשיכי הדרך של הציונות הקלאסית, אבל זו טעות בעיניי. ברגע שלמדינה יש גבולות בטוחים, יציבים, בני קיימא, היה צריך לרכז את כל הכוחות בבניין העם, לטפח את התרבויות השונות. המשימה הזאת הוזנחה. מי שטוען שהוא ממשיך את החלוציות צריך לעשות זאת לא בכיבוש הארץ, אלא ביצירת העם".

האם זה גלגל שאי אפשר להחזיר לאחור, או שיש סיכוי שהציונות הדתית תיטול את התפקיד הזה מחדש?

"אני חושב שמתקיים דיאלוג פורה. אפשר להתווכח ולהשמיע דעות, ואולי גם להגיע להסכמות. יש לי תקווה גדולה שהציבור הדתי-לאומי יתעשת ויבין שהמשימה של בניין העם לא נגמרה. זו משימה שמוטלת על כתפי כולנו, וצריך להירתם לה. יש לי עוד תקווה שזה יקרה".

"מקומה של הציונות הדתית בחברה הישראלית: השתלבות, בדלנות או הנהגה?", ימים ראשון-שני, ח'-ט' בתמוז תשע"ג, 16-17 ביוני 2013, בשעה 10:30 במכון הישראלי לדמוקרטיה, רחוב פינסקר 4 ירושלים. בין המשתתפים: ד"ר סמדר שרלו, יאיר שלג, ארי אלון, אבירמה גולן, פרופ' מנחם מאוטנר, פרופ' ידידיה שטרן, הרב יהושע שפירא, הרב ד"ר בני לאו, פרופ' אשר כהן, הרב אבי גיסר ואחרים