פלאי פלאות

מצד שני, נשר עצמו, עם התסריטאי השותף שאנן סטריט (סולן הדג נחש), מביאים למסך סיפור אמריקאי עם פוטנציאל אפל ומושחת, שמרכיביו יכולים להתקיים אך ורק בירושלים, גם אם תהיה זו ירושלים מומצאת לחלוטין, כזו שמשתעשעת באירוניה עם הדימוי הפולקלוריסטי והכמו-עממי של דמויותיה ושל המקום שבו הם חיים (הסרט מתרחש בעיקרו במוסררה).

העלילה היא בלשית, בנוסח הניאו פילם נואר. בלש מקצועי (אדיר מילר) חוקר את חטיפתו של רב כריזמטי ומקובל (יהודה לוי) ונעזר באמן-סטלן ירושלמי מקומי העונה לכינוי ארנב (אורי חזקיה) וגר בקרבת הבית הנטוש שבו מחזיקים החוטפים את הרב. בין כל אלו מתנהלת לה הלקוחה שהזמינה את המעקב, פאם פאטאל יפה ומבלבלת (בגילומה של יובל שרף), שעל מספר הרישוי של מכוניתה מופיעות הספרות 666. היא מבלבלת את הגיבורים, ואיתם את הצופים, בדבר אמינותם וכוונותיהם של הבלש, ארנב והחוטפים עצמם.

עושים תשובה חילונית

במידה רבה "פלאות" היא יצירה חריגה בקולנוע הישראלי. עיקר תעוזתה הוא הבחירה לקיים קשר הדוק עם מסורת קולנועית מחושבת היטב ולשזור בה אירוניה והמון הומור (הקהל שישב סביבי צחק ללא הרף). כך, אנו נחשפים לאינסוף סימנים סגנוניים שקוראים לנו לעשות קישור לעלילות קלאסיות שונות וכך להציב את הסרט בקונטקסט רחב יותר.

ההקשר מעלה שאלות שניתן לקרוא להן רציניות: על שחיתות, על כוח, על אמונה, על נקמה וגם על איך מתקיימת לה סולידריות "נאיבית" וכנה בין בני אדם, בתוך כל הקושי שהעולם הזה מציע; גם עולם הסרט וגם העולם שאנו הצופים מביאים איתנו לאולם הקולנוע. וכאן אבי נשר לא שוכח שהוא אבי נשר, קרי, קולנוען שאהוב על ידי הקהל, וכנראה באותה המידה אוהב בעצמו את הקהל. הוא זוכר היטב שניתן להגיע ללבבות האנשים בצורה חלקה ונעימה יותר דרך הומור ומצבים אבסורדיים, והוא אכן מביים את הסרט בקלילות מרשימה ובהומור רב, שלעתים נראה אינפנטילי ומשוחרר כמעט כמו "ארנב" בעצמו. " במידה רבה "פלאות" היא יצירה חריגה בקולנוע הישראלי. עיקר תעוזתה הוא הבחירה לקיים קשר הדוק עם מסורת קולנועית מחושבת היטב ולשזור בה אירוניה והמון הומור "

"פלאות" מציע עלילה בלשית סודית במציאות שבה כולם יודעים על כולם הכול, בתוך חברה חטטנית ובעידן שבהקלדת גוגל אחת ניתן למצוא מידע חיוני ומעמיק. בשמו של הסרט מגולם גם ה-DNA שלו: עולם הזוי של יצרים סותרים – אהבה, נאמנות, חברות – מעורבבים עם בגידה, שקרים, אלימות ושחיתות ומרכיבים חברה שמחפשת אמונה, שמחפשת מנהיג שישמש מודל ערכי, אפילו אם חטא בעבר. כי החטא, על פי "פלאות", הוא חלק מדרכנו, וההכרה בחולשה ובקלקול לא צריכה להמעיט בהכרה שיש לנו בכוח השינוי שלנו.

הסצנה הכמעט אחרונה מסתיימת בקבר הנביא עמוס – הנביא המשמעותי שהגיע מלמטה, מהעם, ולא היה נצר ישיר לאריסטוקרטיית הנביאים בתקופתו, אולי כמו הרב כנפו, שהגיע "משומקום" ונהפך למנהיג רוחני של קהילה גדולה. אלא שעמוס היה סוציאליסט לפני שהמושג הוטבע, איש של צדק חברתי לפני שדפני ליף חבשה את כובעה ואדם שביקר ללא הרף את משפחות ההון ואת הפערים הגדלים בעם בתקופתו.

הסצנה הזו, שבה חוטפיו של הרב מתכננים לפטרו מעולמנו ונעצרים על ידי ארנב וגיטס (חזקיה ומילר), היא השינוי הגדול שהסרט מייחל לו. במקום שבו הצדק קבור ייעשה התיקון, גם אם חלקי. אין מקום טוב יותר לחזרתו השנייה בתשובה של הרב כנפו. והתשובה, כנראה, היא תשובה מעומעמת שיכולה להגיע רק מאדם חילוני כנשר; תשובה שאינה מבקשת כיפה, זקן והלכה, אלא תשובה שמבקשת להכיר בחטא, בבני האדם שעלולים להיפגע ממנו ולנסות לעשות טוב. אלו הפלאות.