היום שאחרי

מי שער למתרחש במגזר הדתי-לאומי אינו יכול להתעלם ממגמה חדשה ורווחת של פתיחות בנושא שהיה עד כה טאבו כמעט מוחלט: מיניות. השיח עליה, שהודחק עד לא מכבר לשוליים הבלתי נשמעים, נהפך באחרונה פורה ומתפתח במיוחד. "עת לאהוב", ספר חדש ופורץ דרך מאת ד"ר דוד ריבנר וד"ר ג'ני רוזנפלד שיצא בהוצאת גפן, מציג בראשונה מדריך מיני נועז במיוחד לזוגות דתיים, או כפי שמכנים זאת המחברים: "מדריך להעצמת הקשר האינטימי של הזוג הדתי". ואם לא די בטקסט הברור והמפורט שבגוף הספר, הרי שבסופו ישנה מעטפה ובה איורים של תנוחות ואיברים.
"לזוגות אין למעשה ידע מוקדם הכרחי על המיניות שלהם" (צילום: תינקסטוק)

"אצל זוגות דתיים הנגיעה לפני החתונה היא אסורה, ואילו רגע לאחר החופה, לא רק שאינה אסורה, אלא נהיית מצווה. זהו אפיון שמצריך התמודדות מיוחדת בקרב זוגות שלמעשה אין להם ידע מוקדם הכרחי בנוגע למיניות שלהם - כי זה נושא 'אסור'", מסביר המחבר ד"ר דוד ריבנר.  " פרופ' אבי שגיא: הדתיים היום לא רק מדברים על מיניות וגופניות, אלא אפשר לומר שהם ממש חוגגים אותה. צריך להבין, זו מהפכה דרמטית. אנשי הציונות הדתית הפנימו כי אני הוא גופי ואני לא צריך להיאבק בו "

ריבנר ורוזנפלד, סקססולוג דתי ומחנכת מינית, פנו לכמה הוצאות בניסיון להוציא את ספרם, אולם רובן ככולן נרתעו; "הוא נועז מדי" היתה, על פי רוב, התשובה. "לציבור הדתי יש ערכים מאוד מסוימים ולאורך כל הספר הקפדנו על שפה שתכבד אותו", אומר ריבנר, "למרות זאת, החלטנו לא להשתמש בשפה מטפורית או פילוסופית, אלא בשפה כמה שיותר ברורה ומדויקת, כמו דיבור מפורש על חלקי גוף ותנוחות מיניות – כיוון שמדובר בספר הדרכה".

הציפייה היתה קשה

אמנם, גם כיום יש בציבור הדתי מי שאינם מסוגלים להכיל ספר הדרכה מיני, אבל לכולם די ברור שלפני חמש שנים ספר כזה כלל לא היה יכול לרדת לדפוס. "אתה צודק, הפתיחות המינית תופסת מקום בכל הציבור הדתי", אומר ריבנר, "ישנם היום הרבה מקורות לאינפורמציה על מיניות, ואי אפשר אחרת. אפילו מי שגר במאה שערים לא יכול לצאת מהבית ולא להיחשף למסרים מיניים. זה ברחוב, בחלונות הראווה, באינטרנט, בכל מקום, ואי אפשר להסתיר את זה. ומכאן ועד לשיח מיני פתוח יותר הדרך קצרה מאוד.

"מהזווית שלי, כסקסולוג, אני רואה שבעולם הרבני יש כמעט שיתוף פעולה מלא. רבנים הם אלה ששולחים את הקליינטים. הם מכירים בכך שהתחום חשוב ורוצים שזוג ייהנה מחיי המין. לפי ראות עיניי, העולם שלנו הופך אורתודוכסי, ויש ציפייה שקבלה של הספר תהיה יותר קשה, אבל זה לא קרה בגלל שהשיח המיני הופך להיות פתוח יותר ויותר".

מי שחקרו את תופעת השיח המיני המתפתח בחברה הדתית הם ד"ר יקיר אנגלנדר ופרופ' אבי שגיא, שמשנת 2000 עוקבים אחר שאלות ותשובות של רבנים באינטרנט. בספר חדש ששמו "גוף ומיניות בשיח הציוני דתי החדש" הם מנתחים את התופעה. "כתנועה מודרנית, הציונית הדתית הפכה את הציוני הדתי מודע יותר לגופו, בדומה לאידיאלים ולאתוסים של הציונות החילונית המודרנית", אומר שגיא, מחוקרי היהדות הבולטים כיום, "הדתיים היום לא רק מדברים על מיניות וגופניות, אלא אפשר לומר שהם ממש חוגגים אותה. אספר לך: לפני זמן מה הוזמנתי לחתונה של קרובי משפחה דתיים ונשאתי מבט אל הרוקדים, שכמובן הופרדו במחיצה, ואי אפשר לומר אלא שזו היתה חגיגה גופנית של ממש, מאוד שונה מההורה והריקוד האטי של פעם. זהו ריקוד שכמותו ניתן לחזות אך ורק בקרב מי שמעזים לרקוד ריקוד משוחרר כזה, שמבטא את מלאות הקיום האנושי.

צריך להבין, זו מהפכה דרמטית בציבור הדתי. אנשי הציונות הדתית הפנימו כי אני הוא גופי ואני לא צריך להיאבק בו. זו אינה פתיחות, אלא שחרורו של האדם וגופו - לחיות, לרקוד, לשמוח ולבטא את עצמו. זה חלק מהחוויה העמוקה של הגופניות המוכרת והלגיטימית היום בחברה הדתית".
פרופ' אבי שגיא: "הנורמה ההלכתית תמיד היתה גופנית"

אפשר למצוא יחס שכזה לגוף במקורות?

 "יש הטוענים שזה חידוש ביחס לעולם היהודי הקלאסי, שהיה ללא גוף, והציונות החזירה את הגוף, אבל אני מפקפק בכך כי הנורמה ההלכתית היא תמיד גופנית ולא נפשית, והגוף תמיד היה במרכז המסורת ההלכתית. יתר על כן, הלגיטימציה לגוף בתוך המסורת היא עצומה, ודת ישראל גיבשה מוסד נורמטיבי שמשקיע מאמץ אדיר בתחום המיני, אמנם להסדיר אותו, אבל בשום פנים ואופן לא לבטל אותו. היהדות תופסת את האדם כיצור גופני במובן הזה שהגוף הוא מרכז הפעילות שלו. בעולם הקלאסי יסוד הגוף היה נחשב לנחות, ואילו ביהדות תמיד היה מרכז החיים".

גם הפמיניזם תרם את חלקו

גם הסקסולוג ריבנר וגם שגיא מצביעים על המהפכה הפמיניסטית, שלא פסחה על החברה הדתית, כמחוללת תמורות בתחום המיני. "ההתפתחות הפמיניסטית אומרת לנשים שגם הן זקוקות ומסוגלות לסיפוק מיני. נשים דורשות את זה מהחוויה הזוגית, וזה דורש גם מהזוג הדתי יחד להבין מה זה סיפוק", אומר ריבנר.

אבל למרות תחושת האידיליה, ישנה גם ביקורת, למשל זו של שגיא ואנגלנדר כלפי הממסד הרבני. "התופעה החדשה של שחרור גופני בציונות הדתית צומחת מלמטה", אומר שגיא, "הדור היותר צעיר הוא שמוביל את המהלך ומביא את השאלות לפתחם של הרבנים, שמנותקים מהמציאות. אתה רואה את זה בתשובות שהם נותנים להם". " ד"ר ריבנר, סקסולוג ומחבר הספר: ההתפתחות הפמיניסטית אומרת לנשים שגם הן זקוקות ומסוגלות לסיפוק מיני. הן דורשות את זה מהחוויה הזוגית, וזה דורש גם מהזוג הדתי יחד להבין מה זה סיפוק "

ריבנר חלוק עליו בנקודה זו, ודווקא סבור כי לרבנים חלק עיקרי וחשוב בהתפתחות השיח המיני הדתי: "רבנים מכירים שיש בעיות בתחום הזה ומכוונים את הנוער בצורה מדויקת, וזאת כיוון שהם מכירים את החשיבות של המיניות כגורם מרכזי בחיים הזוגיים", הוא אומר, "לצערי, החברה הדתית עדיין פונה בשאלות בתחום המיני קודם כול לרבנים ולא לאנשי מקצוע, אך ייאמר לזכותם של הרבנים שהם נאותים להוביל אל אנשי המקצוע את השאלות. הצעד הבא שצריך להתרחש בחברה הדתית, לדעתי, הוא שצעירים ידעו לפנות אלינו מלכתחילה. יש היום יותר ויותר סקסולוגים דתיים שמבינים את הרגישות של החברה הזאת ויודעים כיצד לטפל בה".